טארוט

סיפור אמיתי- מחדר עבודתה של קוראת בקלפים-ייעוץ אישי והכוונה על פי מסרים וידע רוחני גם דרך הקלפים
"את מפתיעה אותי כשאת אומרת שזה יסתדר בנינו כי באתי אליך לקבל חיזוק לעזוב הכול וללכת. כבר חודש אני חווה רק אכזבה. כמעט חודש שהוא לא משקיע בכלום. האם זו דרך לומר לי ללכת? אולי הוא מתחרט שבאתי? שכחתי מה זה עונג שבת, אפילו לא בימות חול. הוא לא מתקרב אלי כפי שראית בקלפים. הוא ממהר ולא משקיע וגם זה, יחסית לשנים קודמות קורה בקושי. בחוץ, ברגע שאישה מתעניינת בו, הוא שוכח שאני לצידו. באתי להיות לבד הוא מוציא ממני התנגדויות, אני לא רוצה לוותר. בקיצור, אני לא מרגישה רצויה וגם לא מרגישה נאהבת או נחשקת. אני מתגעגעת הביתה, אני מתגעגעת לשליטה על חיי, אני מתגעגעת לאהבה שלו אלי. אני לא מאושרת.
ההווה אינו מספק אותי רגשית. עבר בדיוק חודש מאז ההבטחה הרצינית מצידו. אני לקחתי הכול ברצינות והאמנתי לו. הוא אמר לי- אני אוהב אותך ורוצה לחיות את חיי איתך. לצערי, אין לי למה להשוות. אני יכולה להקשיב רק לרחשי ליבי. הוא לא קשוב לי כלל, ההרגשה שמלווה אותי מאז היכרותנו שהוא לא יודע לתת או לחלוק. תמיד התחושה של מה ששלי שלי ומה שיש לך גם הוא שלי. יש בו משהו תינוקי ומרחיק ואני מתרחקת. הוא מחפש שוויוניות בכל מה שקשור לכסף, אך ברגש, בפועל, אין בו שוויוניות. עזבתי את עבודתי ואת משפחתי ובאתי לכאן, אבל לא בכדי לטפל בו. כל כך מאכזב. חשבתי שיהיה בסיס טוב וכעת ריק", היא גוללה בפני את עומק תחושותיה.
"את משווה בקביעות את ההתנהלות העכשווית להתנהלות הקודמת של היחסים שלכם", הסברתי לה. "בעבר נפגשתם רק בסופי שבוע, כשאת במקום שלך עם החברים שלך, העבודה והמשפחה", המשכתי כשאני מביטה בה, "וכעת את בעיר זרה, בעבודה חדשה ובלתי מספקת, כשאת מתעלמת לחלוטין מהעובדה שזהו מצב חדש גם עבורו. חיים בזוגיות זו שפה שעל שני הצדדים ללמוד אותה. את לא יכולה לשבת על כס מלכות, מתנשא ולצפות שהוא ירצה אותך בלי סוף רק בגלל שעקרת עצמך לכאן. למדי אותו להכיר אותך ופתחי את סגור ליבך. ננעלת בפניו רק כיוון שהדברים אינם כפי שדמיינת. את אינך סינדרלה והוא לא האביר על הסוס הלבן, אתם שני אנשים צעירים וטובי לב שלומדים אהבה זוגית מהי. שני את גישתך ובואי אליו באהבה ובכנות, רק כך תוכלו לצעוד לקראת עתיד מבטיח באהבה והרמוניה", ייעצתי לה.
עברו כבר מעל עשר שנים מאז הפגישה ההיא שלנו. בזמן הזה הם הביאו שלושה ילדים והאישה, היא עדיין מתלוננת. "כפרה, אני פולניה". היא קורצת לי רגע לפני לכתה...