עבור צעירי אילת שהבחינו ביום רביעי בצהריים במטוס המוזר שחג מעל שמי העיר, היה זה סתם מטוס בלתי מזוהה. עבור ותיקי אילת שגדלו על כנפי מטוסי הדקוטה באילת של פעם, היה זה מחזה מרגש מאין כמותו. ותיקי העיר, פוליטיקאים, מנהלי שדות התעופה של אילת בעבר ובהווה, אנשי תקשורת וסתם סקרנים, התקהלו בשטח הנחיתה בשדה התעופה. כולם, אבל ממש כולם, התרגשו כשהמטוס הקטן (28 מקומות ישיבה בסך הכל) נחת בשלום בשדה והיו אפילו מחיאות כפיים. הדקוטה המשיכה את דרכה על המסלול בנסיעה ועצרה, לא לפני ששתי כבאיות התיזו עליה מים, "כמיטב המסורת המקובלת בטיסה אחרונה של מטוס", הסבירו אנשי התעופה. יותר מכולם התרגש זאב שריג, מנהל נמלי התעופה של אילת ועובדה לשעבר, שהגה את רעיון החזרתה של הדקוטה. לפני יותר מחצי שנה, כששריג ביקר בתערוכת כלי תעופה נדלקה אצלו הנורה. "הגעתי להכרה", סיפר שריג השבוע, "כי מטוס הדקוטה הישן הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של אילת, לפיכך חשבתי, שאם נחזיר לעיר מטוס דקוטה שישמש כפסל סביבתי, ננציח בעיר עוד פיסת היסטוריה מאילת של פעם". שריג סחף בהתלהבותו את פרופ' איזי בורוביץ, מבעלי חברת 'ארקיע', שתרגם את חלומו של שריג למציאות. לאחרונה רכשה 'ארקיע' מטוס דקוטה ישן משנת ייצור ,1942 צבעה אותו בצבעי החברה, השמישה אותו לטיסתו האחרונה וכשהיא דבקה ברעיון המקורי, הוטס השבוע המטוס לעיר. רגע אחרי הנחיתה ההיסטורית והמתוקשרת הודיע ראש העיר גבי קדוש, כי מטוס הדקוטה ההיסטורי, ימוקם לאחר כבוד בפארק המרכזי בעיר, פארק היובל "מאחר והכוונה היא להקים במרכז המידע לתייר את מוזיאון אילת עירי", הסביר קדוש "ראוי שהדקוטה תמוקם בסמוך למוזיאון העיר". קדוש הבהיר כי בכוונתו להפוך את פנים המטוס לחלק מהמוזיאון שיעסוק בנושא הטיס.
קומץ של אנשי צוות טכני טסו על הדקוטה בטיסתה האחרונה לאילת. מי שישב מאחורי ההגאים והטיס את המטוס היה מארק הסווי, איש עסקים אמריקאי, חובב מטוסי דקוטות מושבע. לאחרונה רכש הסווי מחיל האוויר הישראלי שלושה מטוסי דקוטה שהוצאו מהשירות - שניים מהם הוא הטיס לארה"ב, לצרכים מסחריים ואת אחד המטוסים התכוון הסווי להשאיר במדינת ישראל כמוצג ארכיוני. כששמע הסווי על כוונות חברת 'ארקיע' הוא התלהב מהרעיון ושמח לשתף פעולה בפרוייקט בתנאי שיבטיחו לו, כי הוא יהיה האיש שיטיס את הדקוטה בטיסתה האחרונה. הסווי הנרגש הסביר עם נחיתתו "מדינה נהדרת בנתה את המטוס, ארה"ב ומדינה נהדרת תשמור עליו עכשיו, ישראל. מי ייתן והמטוס הזה יחזק את הקשרים החמים הקיימים בין המדינות", באותה הזדמנות חשף הסווי שרשרת זהב שהוא עונד על צאוורו מאז גיל 17, שרשרת שתליונה הוא לא אחר מאשר מטוס דקוטה קטן. "אני השלמתי את משימתי", אמר לנוכחים הנרגשים. בין מקבלי הפנים של הדקוטה היו גם מנהלי שדות התעופה של אילת בעבר, דני יערי ששימש בתפקידו בין השנים 1958-1966 וממשיכו בתפקיד ג'קי פומס (1966-1985) יערי שהגיע לאילת במיוחד ממרכז הארץ לא שכח להביא איתו בשקית תמונות מצהיבות של אילת של פעם. לדור הצעיר הראה יערי איך נראה אז שדה התעופה הישן בעיר, איך נראתה אז אילת הקטנה והשוממת ואיך נראו מטוסי הדקוטה שנחשבו אז לחדישים. "זו פיסת היסטריה", הדגיש יערי, "מטוס שליווה את 'ארקיע' בראשית דרכה במשך שנים רבות. הדקוטה היה מטוס אמין שלא ידע תקלות. העובדה כי הוא היה קטן יחסית וטס בגובה נמוך מעל פני השטח גרמה לנוסעים טלטלות רבות ובחילות. "תושבי אילת רבים", הזכיר יערי, "חייבים לדקוטות את הקשר שהתאפשר אז אל מרכז הארץ". ג'קי פומס שבתקופתו כמנהל השדה יצאו הדקוטות משימוש נזכר, "שדה התעופה של אז לא נחסם בגדרות. בכל פעם שהיתה אמורה להיות נחיתה הפעלנו ממגדל הפיקוח אזעקה שנשמעה בכל רחבי העיר. תושבים רבים היו ממהרים לשדה לצפות מקרוב בפלאי המטוסים. לחשוב רק, שאז חצו את השדה באופן חופשי גמלים ותושבים בדרכם לשפת הים..."
הרומן של הדקוטה ו'ארקיע' חברת 'ארקיע' החלה לפעול כחברת התעופה המובילה לאילת בשנת 1949. החברה שנקראה בראשית דרכה בשם 'אילתה' הפכה במרוצת השנים לחברת 'אוירון' ולימים שינתה את שמה ל'ארקיע'. 7 שנים לאחר תחילת טיסותיה לאילת, עם צמיחתה של העיר לאחר מבצע 'קדש' חנך מטוס דקוטה של 'ארקיע' את קו הטיסות הראשון בין מרכז הארץ לאילת. מטוסי הדקוטה של 'ארקיע' נרכשו מחיל האוויר הישראלי. בשנת 57 הטיסה החברה למעלה מ- 20,000 נוסעים במטוסי הדקוטה ושנה אחר כך כבר הפעילה החברה 7 טיסות ביום בקו אילת-ת"א. שישה מטוסי דקוטה בסך הכל שימשו את 'ארקיע' במשך 11 שנים, עד להוצאתם משימוש החברה בשנת 1968. מטוס הדקוטה שיוצב בעיר לא פעל אמנם בשירות חברת 'ארקיע', אולם הוא שוחזר בסמלי ובצבעי החברה. מטוס זה טס כ- 15,400 שעות וביצע קרוב ל- 8000 נחיתות.
