ערב חג המולד ואצל גודי וג'ון פקס האנשים מתכנסים לתפילה ולסעודה חגיגית. ג'ון שהגיע מהולנד אי אז בראשית שנות השישים מהווה מעין 'רועה רוחני' עבור החברים המתכנסים בחצר האכסניה אותה מנהלים בני הזוג מזה שנים.
לב אדום גזור מקרטון
הערב מתחיל בשירת מזמורים לחג בשפה העברית, כשהטקסט מתורגם גם לאנגלית ולרוסית. שרים על אהבת האל את העולם ואת האדם. הערב קריר, בין שני עצים מתוח המסך הלבן עליו רצות המילים. יש באכסניה אורחים שהגיעו מפינלנד ומרוסיה, משפחה שהגיעה מקובה שרה מזמור אחד בלטינית, מלהיבה ומקפיצה את הנוכחים בעוצמה ובקצב השירה. וכמובן, ישנם בין הנוכחים, חברי הקהילה הנוצרית מאפריקה. גם אלו שרים מזמור אחד בשפת ה'דינקה' והם מתנועעים בחן ובקלילות תוך שהם מפזמים בשפה לא מוכרת מילות שבח והוקרה לאהבת האל. את כל המזמורים מלווה בתיפוף קצבי ג'ואק.
"גו'אק, הוא הפליט הראשון שהגיע מסודן לאילת בשנת 1995", מספרת לי גודי. מאז הוא חבר של כבוד באכסניית ה'שלטר'('המקלט'), על תקן של בן בית. ג'ון וגודי שמשמשים משפחה מארחת לשני ילדים מהקהילה הסודנית, מחבקים את שני הבנים תוך שהם מברכים את הנכנסים בחביבות. המשפחה מפינלנד בבלונד טבעי קרוב ללבן ובעור חלק ובהיר מצלמים את בן הזקונים ביחד עם ילדי הקהילה הסודנית ורבים מהנוכחים שולפים מצלמות ומצלמים את האירועים בערב, ויש גם מי שמסריט במצלמת וידאו, מזכרת לחברים עם שובם לארצם- כך בילינו את חג המולד באילת. כשמונה צעירים וצעירות מנגנים בגיטרה ומכוונים את המזמורים. בעוד כמה דקות הם יציגו מופע בסגנון הצגת סוף שנה בתיכון. יתחפשו עם סדינים, יחזיקו לב אדום גזור מקרטון וידגימו באמצעות פנטומימה את הפיתויים המחכים לאדם: נשים נואפות ושתיית אלכוהול. אך הצעיר שמגלם את האדם דוחה את הפיתויים ולכן זוכה בלב אדום שמסמל את אהבת האל ואת האמת הפנימית. הקהל נאנח ומוחא כפיים בהתלהבות למראה המסר שהוצג בפשטנות יתרה וללא שפה. הצעירים הם חברי קבוצה שמכנה עצמה 'לך לך' והיא מורכבת מצעירים ישראליים שנודדים ברחבי הארץ ומעבירים מסרים שמשלבים אמירות מהתנ"ך עם אמירות נוצריות. לאחר המופע הקצר עולה א. לבמה ומוסר עדות. לא מדובר בעדות על מעשה פשע, אלא מדובר בנוהג מקובל בקהילות אבנגלסטיות. מתן העדות האישית- כיצד הגיע המספר אל חיק האמונה האמיתית. הדבר מתבצע באופן דרמטי משהו כסוג של וידוי קבוצתי בעוד שהקהל מקשיב בנשימה עצורה לסיפורים אישיים שבדרך כלל מתארים רעב וצמא רוחני גדול, תקופה של סבל ומחסור ואפילו עינויים נפשיים עד לרגע הגילוי וההתאחדות הכבירים עם האל ואהבתו. משם הדרך אל האושר פתוחה לרווחה ויש גם מסקנות אישיות.
אחרי שלב העדות נושא ג'ון דרשה קצרה. הוא מדבר באנגלית על בעל האכסניה שגרש את מרים ההרה ללדת בין החיות בדיר. איך הרגיש בעל האכסניה ההיא בבית לחם אחרי שנודע לו את מי בחר לגרש מהאכסניה"? שואל ג'ון בהשתתפות, "אל תהיו גם אתם כמו אותו בעל אכסניה. אל תגרשו את האל מליבכם ותגידו לו שאין לכם מקום עבורו. קבלו אותו, תנו לו מקום של כבוד אהבו אותו והכירו בו". והקהל שוב מוחא כפיים.
תם החלק הרשמי. ג'ון וגודי מזמינים את המשתתפים לארוחת החג ואני נפרדת מהם בשלב הזה וחוזרת לארוחת יום שישי עם בני משפחתי. ערב חג המולד וברחבי העולם הנוצרי מציינים את לידת המושיע שהיה אמור להביא לעולם אהבה וחמלה, חסד והבנה. ואצל ג'ון וגודי מתכנסים מטיילים ונוצרים מכל רחבי הגלובוס במגוון שפות בבליל של מנהגים ולכולם מחלקים צלחת מזון ולב אדום גזור מקרטון. ושתהיה שנה אזרחית טובה לכולם.
