יהדות

מאת: או-מד מדיקל ● 7/12/2010 18:28 ● ערב ערב 2475
הרב דוד שנה, מפקח כשרות עירוני
יהדות

פרשת ויגש


אסון לאומי, אין מילים אחרות להגדיר את האסון שהתרחש השבוע. זהו אסון לאומי לא רק במובן של השריפה הגדולה ביותר שהתרחשה במדינה, זהו אסון לאומי ובכי בלתי פוסק על 42 האנשים שנשרפו חיים. קשה מאוד לעכל ולנסות לקלוט את מימדי האסון הנורא. כל הסבר שננסה לתת לאסון רק יגמד את גודלו, לפעמים, אנחנו עומדים נבוכים חסרי אונים וחסרי מילים.
בפרשתנו, פרשת ויגש, אנחנו קוראים על שלושה מפגשים כאלה, שבהם נעתקות המילים מהפה ופשוט אין מה לומר.
יוסף, שליט מצרים, אומר לאחיו שבנימין צריך להישאר עבד במצרים בגלל הגביע 'שגנב' וכולם יכולים לעלות בחזרה ליעקב אביהם. אך יהודה אינו מוכן לקבל את גזר הדין. יהודה מציע ליוסף- אני מוכן להישאר עבד במקומו של אחי בנימין, תשלח את בנימין בחזרה למשפחתו. לנוכח מסירות הנפש של יהודה למען בנימין, יוסף אינו יכול להתאפק יותר. הוא בוכה בקול גדול ואומר לאחיו "אני יוסף". האחים המומים נרעשים ומפוחדים, נבהלים ולא מצליחים להוציא הגה מפיהם. וכי מה יאמרו? הם הרי יודעים שהם מכרו את יוסף לפני 22 שנה לעבד והגלגל כעת התהפך ויוסף הוא זה ששולט עליהם. אין מה לומר, פחד גדול בהלה גדולה – ומילים אין. קול דממה דקה, ולעיתים השקט חזק יותר מכל מילה שתאמר.
יוסף רואה שאחיו במבוכה, הוא מרגיע אותם ומחזק את רוחם ושולח אותם בחזרה ליעקב אביהם, לבשר לו שיוסף עוד חי והוא השליט על כל ארץ מצרים. אך כיצד ניתן לבשר ליעקב בשורה כל-כך גדולה? הוא כבר זקן מאוד, חי בצער במשך 22 שנים מהיום שבו בנו יוסף נעלם, אין ליעקב שום שמחה בלב או בנשמה. לחיות באי ודאות נוראית היכן בנו ומה עלה בגורלו כל-כך הרבה שנים, כיצד מבשרים לו שיוסף חי והוא שולט על כל ארץ מצרים? האחים מנסים לטפטף ליעקב לאט ובזהירות שיוסף חי, אך למרות כל הניסיונות והמאמצים להפוך את הבשורה הטובה לרגועה, הם אינם מצליחים, וברגע שאומרים ליעקב שיוסף חי, יעקב מתעלף מעוצמת ההתרגשות, אין לו מה לומר וקשה לו מאוד להתאושש מהבשורה. זאת הפעם השנייה בפרשה שנותרים חסרי מילים למשמע הבשורה.
הפעם השלישית היא בעת המפגש של יוסף ויעקב. יוסף לובש את בגדי מלכותו מכין בעצמו את מרכבתו וסוסיו ודוהר לעבר אביו שהגיע למצרים, יוסף רואה את אביו רץ אליו מחבק אותו מנשק אותו ובוכה ושוב בוכה ולא מצליח יוסף להירגע. בזמן שיוסף בכה מה עשה יעקב? כלום! בפסוקים מצוין שרק יוסף בכה ולא יעקב, כיצד זה יתכן? סוף סוף פגשת את בנך האבוד, אתה לא מתרגש, לא בוכה, משהו? יעקב אבינו הצדיק נותר המום, בהלם, מעוצמת המפגש עם בנו יוסף ואינו מצליח להתאושש במשך דקות ארוכות. לפעמים אין מילים ואין מה לומר, וכל כמה שננסה להסביר רק נמעיט מגודלו של הרגע והמעמד. וגם בשבוע נורא זה אין מה לומר, צריכים גם לדעת מתי לשתוק ולקבל את גזרותיו של הקדוש ברוך הוא באהבה.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש