לא, זו איננה כתבה עיתונאית, בטח שלא כתבה אובייקטיבית. אך זה מה שקורה, שהכתבת שהבאת למערכת, הופכת לאחת החשובות בעיר ולחברה טובה וקרובה וזה ממש לא קורה הרבה, בלשון המעטה. רחלי אבידוב עוזבת אותנו והולכת בעקבות בעלה, הקצין בקבע. ובניגוד גמור לכותב השורות, שאם יעזוב, יערכו מסיבות לרגל המאורע המשמח, אין לי בכלל ספק שרבים בעיר יצטערו על עזיבתה של רחלי. ראיון עצוב, שמח, דומע, עליז, אופטימי, עם חברה טובה, עיתונאית בחסד, שעוזבת את אילת, כמו רבים וטובים לפניה. על חברות, עיתונאות, פוליטיקה בגרוש, איכות סביבה והריון אחד. ואולי הקסם שבה הוא, שגם אם היא מבקרת אותך בכתבה, אתה לא יכול שלא לאהוב אותה. שלום ולהתראות
