מנהיג קהילת הסודנים באילת: ’'הבעיה הגדולה שלנו היא מה לעשות עם הילדים בזמן שההורים עובדים''

בגיל 34 מוחמד יגואוב עבדללה שריף שמחזיק בשם מחייב כבר יכול להתגאות על מה שהשיג בעשר אצבעותיו. עשר שנים אחרי שהגיע לארץ, היישר לאילת, בדרך לא דרך, כשהוא בורח מהמקום היחיד בעולם אותו הכיר- סודן, בגלל המצב המלחמתי, הפחד והאימה, הוא יכול היום להתגאות בסופר הקטן שלו שפתח בעיר, אליו מגיעים בעיקר בני עמו, ובעובדה שבשלושת החודשים האחרונים הוא נכנס לנעליו של קודמו בתפקיד ומשמש כיום כמנהיג החדש של קהילת מבקשי המקלט הסודנים באילת.

מבקשי מקלט? אני מרימה גבה ומוחמד מסביר לי באנגלית טובה מטובלת במבטא כבד: "הרבה הגיעו לאילת בגלל המלחמה. אמנם אי אפשר לומר על כולם שהיו בלב הקרבות, אבל כשהמצב סביבך רע, כשאין אוכל, כשכולם מפחדים ולא יודעים מה יכול להיות מחר, המטרה הברורה של כל מי שהגיעו לאילת היתה לברוח מהמצב אצלנו בארץ ולחפש חיים טובים ובעיקר בטוחים יותר. המטרה הגדולה שלנו הייתה להגיע לכאן ולספר גם לישראלים ודרכם לעולם כולו מה קורה אצלנו. אני יודע שרבים מאיתנו לא נחשבים למבקשי מקלט אלא יותר למבקשי עבודה אבל צריך להבין שזה הולך ביחד".
הוא עצמו הגיע לפני 10 שנים היישר לאילת מדרפור שבסודן. גם אצלו תחילת החיים בעיר לא הייתה פשוטה והוא נאלץ לעבוד שעות על גבי שעות בבתי מלון בעבודות קשות על מנת לפרנס את עצמו ולהיות מסוגל לשלוח גם כסף הביתה, אבל כשהוא מסתכל אחורנית על השנים שעברו הוא לא מצטער על כלום ובעיקר לא מצטער על שתקע יתד חזקה באילת. "ביקרתי בתל אביב ובירושלים, אבל אף פעם לא חשבתי לעזוב את אילת. זו עיר מיוחדת, יש בה עבודה ומזג האוויר כאן דומה לזה שבסודן ככה שאיך שלא תסתכלי על זה קל לי להרגיש כאן בבית", הוא אומר.

"הילדים שנולדו באילת לא מכירים בית אחר"

על פי מוחמד כיום מונה קהילת הסודנים באילת בסביבות ה– 600 איש. "אנחנו קהילה סגורה משל עצמנו, אבל יש לנו קשרים עם אנשים שהגיעו גם ממדינות אחרות באפריקה. אנחנו נפגשים, מדברים, עוזרים אחד לשני. רוב האנשים שלנו באילת עובדים בבניה, במסעדות, במלונות ובכל מיני עבודות שירות. ברור לנו שאנחנו צריכים למלא מקום במקומות בהם האילתים מעדיפים שלא לעבוד אבל אין לנו בעיה עם זה. רוב האנשים שלנו יוצאים לעבודה וגם עובדים בשתיים שלוש עבודות אם יש צורך. אנחנו לא מפחדים מעבודה. לצערי יש בינינו גם חולים ופצועים שלא יכולים לעבוד ואנחנו מנסים לעזור להם כי אם אנחנו לא נעזור אף אחד לא יעזור".

אני מבקשת להבין ממוחמד מהי הבעיה העיקרית מולה אנשי סודן באילת נאלצים להתמודד והוא מסביר לי שבעלי המשפחות נאלצים להתמודד מול הבעיה הגדולה ביותר שהיא מה לעשות עם הילדים בזמן שגם הגבר וגם האשה נאלצים לעבוד שעות ארוכות. "נתחיל מהעלויות הגבוהות, והעובדה שההורים חייבים לעבוד סביב השעון כדי להרוויח מספיק כסף. יש יותר מדי שעות בהן הילדים נאלצים להישאר לבדם בלי אמא ואבא שיהיו איתם וישגיחו עליהם ואני לא צריך לספר לך כמה זה לא בריא שילדים צעירים נשארים לבד בלי מסגרת ובלי השגחה. בבתי הספר החליטו לפזר את הילדים שלנו השנה בין בתי הספר באילת וזה מצד אחד טוב שלא מרכזים את כולם ביחד, מצד שני, לא תמיד קל להם להגיע לבית הספר, וכן, אנחנו מכירים מקרוב את התלונות של נהגי האוטובוסים על הילדים שלנו, אבל אנחנו באמת מנסים למצוא לבעיה פיתרונות ולא תמיד יש לנו. בעיית האוטובוסים היא אחת הבעיות שנותרת ללא מענה. גם העובדה שאין לילדים מקום ללכת אליו אחרי בית הספר הוא בעיה מוכרת וידיעה שהגיעה ל'סימי' (המרכז להגירה בינלאומית וקליטה), שמנסים לעזור לנו ולמצוא לזה סידור. הילדים שלנו חייבים שיהיה להם מקום להגיע אליו בצורה מסודרת אחרי בית הספר. מקום שלא רק ישמור עליהם אלא ששם יעזרו להם בלימודים ובעיקר ששם יפקחו עליהם שלא לעשות שטויות". מוחמד מספר ש'סימי' פתחו מקום ייעודי שכזה במרכז העיר, אבל לטענתו, המקום קטן מדי מכדי להכיל את כל הילדים שצריכים סידור. "הבנתי גם שמאז הקורונה הרבה פחות קל למצוא מתנדבים שיעזרו במועדון עם הילדים שלנו", אומר מוחמד שמבהיר: "אם לא יימצא פיתרון לבעייה ורצוי שכמה שיותר מהר, הבעיה רק תלך ותגדל".

אני שואלת את מוחמד אם יש להם איזה סיוע מהעירייה והוא מסביר שהעירייה לא דואגת להם בכלל, רק עמותת סימי פועלת מול העירייה עבורם. "אחת הבעיות הגדולות שיש לנו הוא עם האנשים שלנו שלא עובדים כי הם חולים או פצועים ואין מי שידאג להם", הוא מציין.

ומה על הילדים שנולדו באילת?
"האמת היא שרוב הילדים שחיים היום באילת, נולדו כאן. רק מעטים מהם הגיעו מסודן בזמן שעוד אפשר היה להיכנס, או כאלו שהגיעו לאילת ממקומות אחרים בהם נולדו בארץ. חלק מהילדים נוצרים, חלקם מוסלמים, אבל דבר אחד בטוח, מי שנולד באילת, לא מכיר משהו אחר. עבורם אילת היא הבית לכל דבר".

הם גדלים בפחד שיום יבוא ויגרשו אותם מכאן?
"אנחנו מנסים שלא לגדל אותם ככה, אלא לגדל אותם בטוחים, אבל איך שלא נסתכל על זה, בשורה התחתונה הם מבינים שהכל יכול לקרות וזה לא נעים לחיות ככה כאילו על זמן שאול. זו עוד אחת מהסיבות שחשוב שיהיה להם מועדון אליו יוכלו ללכת אחרי בית הספר. מקום בו ירגישו בטוחים. יש אצלנו משפחות עם 4-5 ילדים ואפילו יותר, מה שאומר שגם האבא וגם האמא חייבים לעבוד לפעמים ביותר מעבודה אחת כדי להיות מסוגלים לפרנס את הילדים. כשההורים כבר חוזרים הביתה עייפים אין להם הרבה כוחות להיות עם הילדים ואלו נופלים בין הכסאות. מי לא יודע שילדים משועממים בלי השגחה ובלי יד מכוונת עלולים לעשות שטויות. את זה אף אחד לא רוצה ולכן החשיבות בהקמת המרכז לילדים".

"שלא יעשו מאיתנו שתיינים ואלימים בגלל מיעוט"

עד כמה המשטרה מחפשת אתכם?
"בגדול, אי אפשר לומר שהמשטרה מחפשת אותנו. כשיש בעיות הם מגיעים, ממש כמו שקורה אצל כל תושבי אילת האחרים וכן, לפעמים בעיקר הצעירים עושים שטויות. בכל חברה יש אלימות בעיקר כששותים, אבל בכל חברה יש את אלו שעושים צרות ולא רק אצלנו וגם במקרה שלנו מדובר במיעוט בלבד ולא נכון להפוך את כולנו לשתיינים ואלימים. הבעיה הגדולה שלנו היא בנושא האופניים החשמליים, מצד אחד לא כולם יכולים להוציא רישיונות כי לא מאפשרים להם, מצד שני המשטרה יודעת את זה ורודפת אותנו. זה מצב לא נעים אבל כמו בכל נושא אחר גם עם זה אנחנו לומדים להתמודד".

רובכם לא יכולים לפתוח חשבונות בבנק, מה שאומר שאין לכם צ'קים ויש לכם קשיים בהשכרת דירות. איך בכל זאת אתם מסתדרים?
"גם זו בעיה לא פשוטה. רובנו עובדים ומרוויחים יפה, אבל כשאנחנו מגיעים לדירות ורוצים להשכיר, בעלי הדירות לא מוכנים להשכיר אם אין צ'קים. אז ברור לנו שזה לא רק במקרה שלנו אלא בכלל, ועדיין יש כאן בעיה כי לא פשוט למצוא דירות להשכרה עם בעלים שיוותרו על צ'קים ואם כבר יש כאלו אז הדירות הן, איך לומר בעדינות, לא משהו. יש אזורים בהם כבר למדו להכיר אותנו וסומכים עילנו, אבל מי שמבקש להתקדם ולצאת לאזורים קצת יותר טובים, כי יכולת כלכלית יש לו, הוא לא יכול לעשות את זה".

הגעתם על תקן כוח עבודה זול והיום יש לא מעטים אצלכם שמתקדמים בתפקידים ומגיעים גם לניהול, איך מרגישים עם זה?
"לשמחתנו במקומות העבודה באילת קיבלנו אותנו יפה ובלי גזענות, לכן גם כל מי שהוא טוב מצליח להתקדם בלי קשר למי הוא, מה הוא ומאיפה הגיע. יש אצלנו הרבה חבר'ה חרוצים, שהוכיחו שהם עובדים טובים וגם מתקדמים עם הזמן ועל זה אנחנו כמובן מודים, עדיין יש בעיה עם לימוד השפה העברית, עובדה שמקשה על רבים אחרים להתקדם בעבודה כי בלי שפה זה קשה. לצערי יש רק מורה אחד שמגיע פעם בשבוע לאילת מסמר ומנסה לעזור לנו ללמוד עברית אבל זה לא מספיק. גם זו סוגיה שחשוב לפתור. אםה אנחנו כבר כאן, עובדים ורוצים להצליח, חבל שלא מאפשרים לנו ללמוד עברית בצורה מסודרת יותר".
לאחרונה הוחלט להפסיק את נוהל הקורונה שאיפשר לכם להאריך את השהות בארץ בצורה אוטומטית. עכשיו אתם שוב נדרשים לחדש בכל פעם מחדש את אשרת השהות שלכם. מכעיס?
"יותר נכון לא נוח. זכותה של המדינה לבקש את זה, אבל זה ממש לא נוח בכל פעם לבזבז זמן על חידוש האשרות. זה עוד קושי שאנחנו צריכים להתמודד מולו, אבל ככה זה כשאתה לא חי במדינה שלך. הכל עניין של איך מסתכלים על הדברים ואנחנו למדנו להסתכל עליהם נכון".

אתם רוצים בכלל לחזור לסודן?
"המהפכה בסודן אמנם התחילה, אבל החיים שם עדיין מאוד מסוכנים ובטח שאין שם עבודות. מי שמצא את עצמו באילת ואת הפרנסה שלו כרגע ברור שלא ירצה עדיין לחזור לשם. הישראלים בסך הכל קיבלו אותנו יפה והחיים בישראל ובאילת בפרט בסדר גמור, כך שהמטרה היא לא לחזור עדיין, אבל ברור שהמטרה היא גם לא להישאר לכל הזמן. אני מאמין שאם המצב בסודן ישתפר, אם לא יהיו מלחמות ויהיה ביטחון ואגב כך גם המצב הכלכלי ישתפר, הרבה יבחרו לחזור הביתה, אחרי הכל זו המולדת שלנו, המקום בו נולדנו, המקום בו השארנו את רוב המשפחה שלנו מאחור ותמיד נרצה לחזור ולהתאחד ומי יודע, אולי כשהמצב ישתפר ונחזור, נוכל לשמור על קשרי עבודה וכלכלה עם אילת. מה שבטוח שכשיגיע היום הזה, לא נשכח את מה שמדינת ישראל עבורנו. אמנם יש קשיים, אבל אנחנו מודים בכל יום על מה שאנחנו מקבלים כאן ולא יכולים להתלונן על כלום".

סימי למען מבקשי המקלט

עמותת CIMI שהינה עמותת מתנדבים עצמאית ללא מטרות רווח, הפועלת למען מבקשי המקלט גם באילת. העמותה שנוסדה על ידי הג'וינט ישראל בשנת 1998 נועדה לסייע בפיתוח תחום ההגירה בישראל. "אנו שואפים ליישם סטנדרטים בינלאומיים בטיפול בקשת רחבה של תחומי הגירה הרלוונטים למדינה ולחברה הישראלית", מסר השבוע דובר העמותה והוסיף: "CIMI עוסקת בפיתוח מענים מערכתיים ופרטניים תוך הגנה על זכויות מהגרים ומבקשי מקלט ושמירה על מחוייבויות בינלאומיות".
בהקשר לטענות שהעלה מוחמד בנוגע למועדון ילדים מסר דובר העמותה: "באילת פועל מועדון ילדים של סימי מהשעה 15:00-18:00. אנו בסימי נשמח אם יותר ילדים יגיעו כאשר מטרתנו היא למנוע שוטטות וליצור לילדים מרחב פעילות חינוכי בשעות אחר הצהריים. מעניין למה מוחמד לא מכיר את המועדון לילדים, אולי בגלל שהוא חדש. בכל מקרה, באמצעינו הלא גדולים (תרומות) אנחנו מנסים לסייע ככל יכולתנו למבקשי המקלט".

אלישב הרפז, רכזת קהילת מבקשי המקלט ומיצוי הזכויות באילת, הבהירה גם היא כי באילת פועל מועדון לילדים של סימי שנותן מענה כמעט בכל ימות השבוע לילדי מבקשי המקלט בעיר.
לעניין בעיית הילדים שלא יודעים להמתין בסבלנות לאוטובוסים ליד התחנה ורצים אליהם אל תוך הכביש בצורה מסוכנת, העובדה שהם לא יודעים להתנהג בזמן הנסיעה ומטפסים על הכסאות ועמודים ואף יורדים מהאוטובוס ורצים לעבר המדרכה מעברו השני של הכביש בצורה מסוכנת הבהירה אלישבע כי יש מקום להעלות את הסוגייה בפני הרשות העירונית ולרתום לטובת חינוך הילדים וההסברה את גורמי הזהירות בדרכים.
בעניין הטענה שהעלה מוחמד בעניין חוסר הדאגה לחולים ופצועים הזכירה אלישבע: "עדיין מדובר באנשים שהם לא אזרחי המדינה, והמדינה לא מכירה בהם כפליטים. כל הדאגה להם סובבת סביב העבודה. אם מבקש מקלט לא עובד מסיבה כזו או אחרת אין לו כיסוי ביטוחי וכלום זו בעיה במישור הארצי".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת