החשד להתעללות בגן באילת: הקרב נגד צו איסור הפרסום

איך הייתם מגיבים אם מתוך עשרות רבות של סרטונים שהגננת בגן היתה שולחת אליכם מדי יום, הייתם מגלים לפתע לתדהמתכם שהילד שלכם יושב בזמן הארוחות, בזמן המפגשים החברתיים בגן ובכלל, כשהוא קשור על חיתול לכסא? איך הייתם מגיבים אם הייתם מגלים שהילד שלכם מאולץ לישון צהריים במשך שלוש שעות אם הוא רוצה או לא רוצה ואם לא די בכך, הרי שהמזרון עליו הוא שוכב ממוקם ליד ויטרינה פתוחה, כשקרני השמש צולות אותו לאט ובזהירות? מה הייתם עושים אם הייתם מגלים לחרדתכם שבגן ישנו חדרון קטן וצדדי אליו מוכנסים הילדים בחושך, כאקט של ענישה, לעיתים למשך שעות, מבלי שישתו ויאכלו או יפונו לעשות בשירותים את צרכיהם. מזועזעים? לפחות על פי הטענות שמעלים השבוע הורים, גל האלימות של גננות וסייעות נגד ילדים חסרי ישע הגיע גם לאילת.
בעקבות תלונה שהגישו לפני כחודשיים הוריו של הילד שנצפה כשהוא קשור לכסאו, נעצרו כבר בחודש ספטמבר הגננת והסייעת בגן הפרטי המדובר בעיר. אלא שאם הוריו של הילד טעו לחשוב כי ההתנהגות הבלתי הולמת מצד צוות הגן הופנתה רק כלפיו, מצלמות הגן שנאספו על ידי חוקרי המשטרה העידו אחרת. אלא שלמרות שכבר עברו חודשיים מאז הגשת התלונה ולמרות מקרים אחרים של אלימות גננות וסייעות כלפי ילדים קטנים חסרי ישע שהתפוצצו בארץ בקול תרועה רמה, במקרה הזה, עד היום, לא מעורבים הורי ילדי הגן בפרשה. נכון להיום כשצו איסור פרסום מוטל על פרטי החקירה ועל פרסום שם הגן ושמן של הגננת והסייעת, להורים וגם לעורכי הדין שמייצגים אותם אין שמץ של מושג באיזה שלב עומדת החקירה. אבל חמורה עוד יותר מבחינת ההורים העובדה שעד היום הם לא יכולים לפרסם את שם המעורבות במקרים, ולו בכדי שילדים אחרים לא יפגעו.
"לשמחתנו, מאז הפרשה האחרונה שהתפוצצה בגן בחולון, לא ניתן צו איסור פרסום על פרשות כאלו", אומרת השבוע אלונה דניאל, מובילת המטה למאבק למען הילדים, מטה שמסייע להורים מרגע הגשת התלונה במשטרה ועד לסיום הפרשה והעמדת הגורמים הפוגעים בילדים לדין. "לצערינו מאחר ובפריפריות לא נחשפו עדיין להרבה פרשיות מהסוג הזה, עדיין מתנגים שם כמו פעם. הטלת צו איסור פרסום על פרשה כזו הוא מחדל. אין שום סיבה שבשלב הזה, כמעט חודשיים לאחר הגשת התלונה במשטרה על ידי ההורים ולאחר שבמשטרה אמרו להורים מפורשות כי מדובר בפרשה קשה, לא הוסר עדיין צו איסור הפרסום. זכות הציבור לדעת, זכותנו להזהיר וזה נמנע מאיתנו, מה גם שמנגד, נציגי החשודות, בלי בושה, כותבים ברשתות החברתיות דברי בלע על האמא המתלוננת ועל הילד שלה". השבוע קוראת אלונה דניאל בשם ההורים: "חייבים להסיר את צו איסור הפרסום, כשלא מאפשרים להורה לומר מי עשה משהו לילד שלו, זו פגיעה כפולה וקשה".

"רק אחרי שראינו את התמונות, קישרנו את ההתנהגות של הילד"

כשהוריו של רועי (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), הכניסו אותו לגן המדובר הוא היה בן שנה וחודשיים, עדיין לא מדבר, כך שגם אם היה רוצה לספר מה עובר עליו בגן, זה לא היה אפשרי. כבר בהתחלה שמה אמו לב לדברים שמבחינתה לא היו תקינים בהתנהלות הגן, "מה שהכי בלט לנו ההורים וגם דיברנו על זה, הייתה העבודה שלא משנה עד כמה היה חם בחוץ, מהשעה 16:00 ועד השעה 17:30 אז הגן היה נסגר, הילדים היו משחקים בחוץ, בשמש הקופחת, חשופים, הייתי מקבלת את הילד בוער, סמוק ועצבני. כבר בשבוע הראשון של ההסתגלות לגן התכתבתי עם הגננת וביקשתי להבין למה ככה? אבל מבחינתה הכל היה בסדר. אז נכון שהיו בחצר פינות צל, אבל הילדים היו מסתובבים ולא יושבים בצל. לטענתה הילדים חייבים לצאת לשחק בחצר, להתאוורר, אבל בפועל באותו זמן הן היו מנקות את הגן כדי שכמה שיותר מהר יוכלו לסגור וללכת הביתה בלי עיכובים. אבל את יודעת, זה הילד הראשון שלנו, מולך יש גננת שאת חושבת שמבינה אולי יותר ממך וחוץ מזה באמת הילד התרגל למצב ואפילו קיבל צבע". אלא שבזה לא פסק המתח בין הוריו של רועי לגננת. "מהרגע הראשון היתה לנו תחושה שהיא 'מחפשת' את הילד. נכון הוא ילד מפונק, בן ראשון, נכד ראשון, כנראה שזה לא בא לה טוב, כולל ההתפנקות שלו בנושא האוכל. מהר מאוד היא התחילה להעלות ספקולציות- למה הוא לא מצייר? למה הוא עדיין לא הולך? (שבוע אחר כך הוא כבר הלך) ואז היא טענה למה אין לו נעליים, אבל רגע, הילד רק התחיל ללכת וכל בר דעת יודע שהמגע עם הקרקע בשלבי ההליכה הראשונים חשוב שייעשה עדיין בלי נעליים. בשלב הזה אני החלטתי שאני אמא של רועי ואני לא מקשיבה לה עם כל הכבוד. אבל בכל פעם היא התלוננה ובאה בטענות כלפי על משהו אחר. ואז היא התחילה לטעון שאולי יש לילד בעיות ואולי יש לו עיכוב התפתחותי והתחילו אצלי סרטים. אני אמא חדשה, ולמרות שכולם אמרו לי שזה לא יכול להיות ועוד מוקדם מדי לקבוע והילד בסך הכל בן שנה ושלושה חודשים ובכלל אין לו שום תסמינים מדאיגים, היא לא הרפתה ושוב ושוב חזרה על הדברים. בשלב מסויים נשברתי. חשבתי שאולי אני לא באמת יודעת. ניסיתי לתאם לילד תור למכון להתפתחות הילד, אבל התורים שם כידוע מאוד רחוקים ומאחר והיא לא הפסיקה להלחיץ אותי, וכבר לא יכולתי עוד לסבול את האווירה השלילית הזו, החלטנו להעביר את רועי גן".

לא הרגשתם בבית שום דבר?
"במשך כל התקופה הזו רועי היה חוזר הביתה עצבני, צורח, מרביץ לעצמו, עד כדי כך זה היה שאמא שלי אמרה לי עוד לפני סוף החופש הגדול וסוף הקייטנה שאוציא אותו מהגן. תירצתי לגננת שאנחנו נוסעים והוצאתי אותו מהגן, כשכבר היה לנו ברור שלגן הזה הילד לא חוזר יותר". אלא שאם הוריו של רועי חשבו שבזאת תמו צרותיהם, בפועל הם רק התחילו. ביום למחרת כשאימ ושל רועי התחילה למיין את מאות הסרטונים והתמונות שהגננת נהגה לשלוח להורים במהלך יום הפעילות, היא קלטה לחרדתה שהילד שלה יושב כשהוא קשור עם חיתול לכסא. "פתאום אני קולטת שרק הילד שלי יושב קשור לכסא עם חיתול סביב המתניים. אם זה כשכולם יושבים סביב שולחן יום הולדת ארוך, אם הוא יושב בקבוצה קטנה עם ילדים סביב שולחן לפעילות, לא הבנתי על מה ולמה הילד שלי אמור היה להיות קשור כמעט בכל דבר שעשו בגן, למעט אם זו הייתה הפעלה של גורם חיצוני. אז נכון שהגננת התלוננה בפניי שהילד מתקשה לשבת בשקט בזמן פעילויות, אבל לקשור אותו לכסא?".
ברגע בו הבינו הוריו של רועי כי מדובר במצב שחזר על עצמו בשיטתיות הם מיהרו להגיש תלונה במשטרה ומכאן נפתחה תיבת הפנדורה של הגן.
"מאחר והיינו בטוחים שהמקרה נוגע רק לבן שלנו, כי רק אותו ראינו קשור לכסא, ומאחר ובלאו הכי התחושה שלנו היתה שהוא לא בא לה בטוב, לא שיתפנו את שאר ההורים במקרה", מספרת האם. "מעבר לזה היה חשוב שהכל ייעשה בשקט כדי שלא יהיה שיבוש ראיות. אחרי כמה ימים המשטרה הגיעה לגן לאסוף את המצלמות ובנקודה הזו התברר שאם חשבתי שדברים קרו רק לבן שלי, המציאות כפי שעלתה בסרטונים הבהירה אחרת. בפועל אני מאוד שמחה שהיה לנו האומץ לעשות את זה". אימו של רועי אמנם לא הייתה מסוגלת נפשית לראות את הסרטונים שהוצגו בפני ההורים שילדיהם היו מעורבים, אבל אביה שראה את הסרטונים, שיתף אותה במכמה מקרים. 

"כך למשל היו מחליפים לילדים טיטולים בלי פינת החתלה, בלי צנעת הפרט, בעמידה. זה הסביר לי למה הבן שלי היה בוכה ובועט ברגליים בכל פעם שהחלפתי לו טיטול בשכיבה. הוא לא היה רגיל לזה. הבן שלי היה קשור לכסא מרגע שהיינו עוזבים אותו בגן והולכים. הן היו תוקעות אותו מול הטלוויזיה קשור והולכות. כשהילד היה בוכה ומנסה להשתחרר מהקשירה, הן היו עוברות לידו כאילו כלום, לא מתייחסות אליו בכלל. הילדים היו יושבים לאכול והוא היה עדיין קשור על הכסא מול הטלווזיה והיו דוחפות לו את הבקבוק לפה בכוח. ואני לא הבנתי למה בבית הוא פיתח אנטי לבקבוק, היה דוחף אותו ממנו וצורח. כשהייתי מביאה אותו לגן הוא היה מסתכל על הגננת עם פחד לא ברור בעיניים. למרות שמחוץ לגן הוא היה מתקשר עם אנשים, עושה להם שלום עם היד, מחייך, עם הגננת הוא לא היה מתקשר ואני חשבתי שזה רק בגלל שהוא היה קטן מדי. בסרטונים רואים שכשכבר היו משחררים את הילד מהקשירה הוא היה רץ בשיא ההתלהבות ישר למשחקים. 

איך הוא היום?
"מרגע שהוצאנו אותו מהגן הכי עטפנו אותו בחום ובאהבה. עד היום עוד נשארו קצת מתופעות הלוואי בהתנהגות שלו אבל אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה אם לא היינו עולים על זה".

איך מרגישים הורים אחרי שדבר כזה מתפוצץ?
"קשה להסביר את זה במילים. הכי מתסכל כהורה לדעת שבכל הזמן שהילד היה בגן הוא סבל והיה קשור ואנחנו לא ידענו ולא היינו שם כדי לעזור לו. זו תחושה איומה של חוסר אונים. את מבינה שאם חשבת שאת לוקחת את הילד שלך שהוא הדבר הכי חשוב לך בעולם לגן כדי להינות, לשחק, לשמוח ולהתפתח, בפועל היית לוקחת אותו לגן כדי לסבול יום אחרי יום".

עוד מספרת האם איך רואים בסרטונים שבכל צהריים לקראת שעת השינה הגננת והסייעת היו פורסות את המזרונים ורק המזרון של רועי היה חשוף לשמש. "שלוש שעות הילדים היו צריכים לישון ורועי היה נצלה בשמש ולא הניחו לו לקום. הן היו משחקות בנייד בזמן הזה. יום אחד שאלתי אותה איך זה שהילד מגיע כל כך עירני הביתה ולא ישן עד עשר בלילה והיא הייתה אומרת לי שדווקא רועי לא היה ישן הרבה. בחיים לא יכולנו לדמיין שהילדים היו מאולצים לישון שלוש שעות".

מה היית מייעצת להורים אחרים במצב כזה?
"אצל ילדים בגיל צעיר מאוד, כשהם עדיין לא מדברים, מאוד קשה לדעת. חייבים לשים לב לסימני תסכול אצל הילדים. אם הוא לא מגיב לגננת שמדברת איתו בהתחנחנות, זה צריך להעיר נורה אדומה. הילד היה חוזר הביתה רעב ועצבני ורק היום אני מבינה למה. אם יש ספק, אין ספק. גם לא צריך לגשת עם חשדות לגננת אלא ללכת ישר למשטרה ולדרוש פתיחה של המצלמות בגן. זה מציל. לכי תדעי מה היה קורה אם לא היינו מגישים את התלונה. וכמובן, לא לוותר על מצלמות בגן. אמנם כבר הוכח שגם כשיש מצלמות גננות וסייעות כבר לא סופרות את זה, אבל עם עולים על משהו שלא עובד כשורה, לפחות יש הוכחות. ותביני שרק לפני מספר שבועות גילינו שהיתה ילדה בגן שהיו מושיבים על כסא ומכניסים את משענת הכסא מתחת לחולצה שלה מאחורה, כדי שגם היא לא תצליח לזוז".

"לא סיפרו לאף אחד בגן שהגננת עצורה"

בזמן שהוריו של רועי הם אלו שהגישו את התלונה נגד צוות הגן והיו משוכנעים שהמקרה שראו בתמונות נוגע רק לילדם, בזמן שהפרשה החלה להיחקר על ידי שוטרי משטרת מרחב אילת, ההורים האחרים לא היו מודעים לדבר. גם ביום בו נעצרו הגננת והסייעת הגיעו ההורים כמו בכל בוקר לגן ולא הבינו איך קורה ששערי הגן סגורים ואף אחד לא עדכן אותם. רינת (השם האמיתי שמור במערכת), תושבת אילת בעבר שעזבה זה מכבר את העיר, החליטה לשבץ את שלושת ילדיה בקייטנה שהתקיימה בגן המדובר בימי החופש הגדול. היא שיבצה בקייטנה את שני ילדיה הגדולים בני ה- 6 ו-7 ואת בנה הקטן בן השלוש שכן לדבריה הקייטנה בגן איפשרה פעילות לגילאים שונים בנפרד. "לאורך הימים בהם הם היו בקייטנה הם לא אמרו כלום, לא דיברו על כלום, לא יכולנו לחשוד ולו לרגע שמשהו בגן לא היה בסדר", מספרת האם שנחרדה כמו תושבים רבים בעיר לגלות באחד הימים ידיעה שעלתה בפייסבוק על גננת אילתלית וסייעת שנעצרו. "יום למחרת הגענו לגן כמו בכל בוקר אלא שלהפתעתנו הגן היה סגור. חיכתה לנו שם סייעת עם הקלטה של הגננת שאומרת שהיא והסייעת לא מרגישות טוב ולכן לא יגיעו לגן. "את קולטת את זה? אף אחד לא טרח לצלצל אלינו ולעדכן אותנו שיום קודם צוות הגן שלנו נעצר. התחלנו לעשות אחד ועוד אחד והזדעזענו. מיהרנו למשטרה כדי לנסות לברר פרטים ולחרדתנו גילינו שמדובר באמת בגן שלנו. במצב כזה את בחוסר אונים נוראי. התחילו לרוץ שמועות על דברים שקרו בגן. כולם שואלים את עצמם מה קרה עם הילד שלהם שאנחנו לא יודעים. איך זה קרה מתחת לאף שלנו ולמה אף אחד לא מעדכן ולא מערב גם אותנו? גיבשנו קבוצה של הורים כדי לנסות להבין מה קורה. כמובן שמיד תיחקרתי את הילדים הגדולים, מה היה? מה קרה? מה הם ראו? הרי הם מדברים. הבן הגדול שלי התחיל להרטיב בלילה במיטה וזה הדליק אצלי נורה אדומה. היה לי ברור שהוא ראה משהו ולא מדבר. פניתי למחנכת שלו במרכז שמפענחת טראומות דרך ציור והיא ראתה שמשהו לא תקין וביקשה ממני להיפגש עם הילד. בפעם הראשונה הוא אמר משהו- פשוט אמר לה שהוא לא רוצה לדבר על דברים רעים. היא בדרך שלה שמעה ממנו שאחת מצוות הגן הרביצה לאחיו הקטן, הוא סיפר שזרקו עליהם אוכל, נתנו להם לאכול עם הידיים, משכה ילדים ואז הוא סיפר לה על חדר החושך, איך היו מכניסים אליו ילד כעונש למשך שעות, איך היו קושרות ילדים לכסאות. ככה כל הורה התחיל לתחקר את הילד שלו ולהוציא מהם דברים שהם לא סיפרו קודם. הורים סיפרו על שינויי התנהגות קיצוניים אצל הילדים שלהם בבית: ילדים שזורקים את האוכל לריצפה ואוכלים עם הידיים. תביני, הבן הקטן שלי היה שופך את הקורנפלקס שלו על הרצפה בבית ומלקק כמו כלב ואנחנו לא ידענו בכל הזמן הזה כלום. בשלב מסוים לאחר שהפעלנו לחצים, הזמינו את ההורים שילדיהם מופיעים בסרטונים שהוצאו ממצלמות הגן לראות מה עבר עליהם. רק הם יכלו לראות מה קרה לילד שלהם. הפאניקה אצלנו ההורים היתה גדולה, מה גם שלא היו צילומים מכל הימים ולכי תדעי מה היה בימים האלו. ובכל הזמן הזה יש צו איסור פרסום על החקירה ואנחנו לא יודעים כלום. אנחנו, שהילדים שלנו היו חלק ממה שקרה שם בגן ממודרים מהכל. במשטרה הראו לחלק מההורים את הסרטונים ואמרו להם שמדובר בפרשה חמורה. מעבר לזה כלום. את מבינה עם איזה לחץ וחוסר וודאות אנחנו צריכים לחיות? אנחנו שצריכים בכל יום להתמודד עם תופעות הלוואי של הילדים שלנו לאחר מה שהם עברו בגן לא מורשים בכלל לשבת שם בדיונים ולשמוע מה היה ומה קרה".

הדרישה חד משמעית: "להסיר את צו איסור הפרסום"

אם לא די בכל הסבל שעוברים ההורים מאז תחילת הפרשה, סימני השאלה שהם שואלים את עצמם בכל יום עד כמה הילדים שלהם שלא מסוגלים לדבר, באמת סבלו והאם הם כהורים באמת יודעים את כל מה שקרה שם בגן, עד היום, מעל חודשיים לאחר הגשת התלונה הראשונה במשטרה, ממודרים ההורים ועורכי הדין שלהם מכל ענייני החקירה. אין להם מושג מה נאמר שם בחדרי חדרים, באיזה סטטוס עומד התיק, אבל החמור מכל מבחינת ההורים שעד היום יש על הפרשה צו איסור פרסום שמונע פרסום מהלך החקירה ובעיקר אוסר את פרסום של הגן ושמות הגננת והסייעת. "אין משהו שחשוב לנו יותר מאשר להזהיר הורים אחרים", אומרת אימו של רועי. "אנחנו לא מצליחים להבין על מה ולמה, אנחנו ההורים של הילדים שנפגעו בגן, לא יכולים לדעת מה קורה בחקירה ואיפה היא עומדת. אני היא זו שפתחה את התיק הראשון ופוצצה את הפרשה כולה ואף אחד בכלל לא מתייחס אלי ולא מעדכן בפרטים. יש יותר הזוי ולא ברור מזה?". לדרישה החד משמעית הזו מצטרפים כל הורי הגן שעושים כל מאמץ כדי לנסות לשנות את המצב הקיים.

ממשרדם של עורכי הדין חמודי מולא ועורכת הדין קרין עמירה שמייצגים חלק מהורי הגן נמסר בהקשר לכתבה: "נכון לרגע זה קיים צו איסור פרסום על המקרה ומכורח הנסיבות נבצר מאיתנו להתייחס לפרשה באופן חופשי וגלוי. מאחר ולא ניתנה לנו האפשרות להתייחס לתגובת סנגורה של החשודה לפרשה אשר שודרה בכתבה בערוץ 12, נבקש להעיר, כי בתגובתו האמורה, שכח הסנגור להוסיף בסוף דבריו את המילה 'לכאורה' שכן למיטב ידיעתנו עדיף לה לחשודה אילו לא הייתה "מוסיפה חטא על פשע" ומתגוננת לכאורה בדברי בדברי כזב.

יוער כי הורי נפגעי העבירה המיוצגים על ידינו ומשרדנו מכבדים את החוק ולא נותר לנו בנסיבות העניין אלא לומר כי ככלל, מצלמות גן אינן משקרות. אנו סומכים על מערכת אכיפת החוק והמשפט שתמצא את הדין עם החשודות בהתאם לראיות המונחות בפניה. ויודגש כי בימים הקרובים, ככל ולא נקבל מענה לדרישותנו, נפעל בכל האמצעים העומדים לרשות מרשנו בדין בכדי לחשוף את הפרשה. משרדנו פעל וימשיך לפעול בכדי למצות את מלוא הזכויות המוקנות למרשנו בדין מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה בהליך הפלילי".

עו"ד קובי יעקב קיסוס, שמייצג את הגננת החשודה מטעם הסנגוריה: "התלונה היא תולדה של סכסוך עם אחת האמהות לאחר סירובה של הגננת לקבל את הפעוט לשנה נוספת בגן".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת