החוקרת החרדית מאילת: ‘'אם צריך לעבוד בשבת אני כאן''

אם מישהו עוד צריך הוכחה לכך שנשים יכולות להיות מולטי טאסקינג, מרים חנינה היא הדוגמה המושלמת לכך. בגיל 30 היא לא רק אמא לארבעה ילדים שהגדול בהם בן 9 והקטן רק בן 7 חודשים (והיד עוד נטויה), אלא שלצד היותה אמא ורעיה היא גם משמשת כחוקרת בכירה במערך החקירות במשטרת מרחב אילת. במילים אחרות- אין לה יום ואין לה לילה בכל הנוגע לעבודה. ומי עם הילדים תהיתם? נכון להיום בעלה, שהוא לא רק תומך ותמך בה לאורך כל הדרך ובכל החלטה שקיבלה, אלא שהוא עצמו עשה בשנים האחרונות פאוזה על החיים שלו כדי שהיא תוכל להגשים את עצמה. והיא הגשימה.

מי יקבל למשטרה אישה חרדית?

עד לפני ארבע שנים החיים של מרים חנינה היו שקטים ורגועים. היא יצאה בכל בוקר לעבודתה בבית משפט השלום בבאר שבע, שם שימשה כפקידת עזר ומזכירת שופט, נהנתה מתנאי משרת אם על כל היתרונות שבה, גידלה בנחת שני ילדים והייתה רעיה אוהבת ומסורה. אלא שמשהו דיגדג לה בקצות האצבעות. "אחרי שנה וחצי של עבודה הרגשתי חוסר סיפוק פנימי", היא מסבירה. "רציתי עבודה אחרת, משהו שיהיה יותר שליחותי. רציתי להרגיש שאני עושה משהו חשוב, שמשנה דברים", היא נזכרת בתחושת התסכול שליוותה אותה. כך עד שיום אחד בהיר הציע לה בעלה- "אולי תתגייסי למשטרה ותהיי חוקרת?".
"כמובן שביטלתי את הרעיון על הסף, כי מי יקבל למשטרה בחורה חרדית שהגיעה מבית חרדי, שעשתה שירות לאומי ולא שירות צבאי? מי יקבל אמא בגילי?", היא אומרת ומודה שלמרות כל אלו בתוך תוכה המחשבה הלכה והתבשלה. "נראה לי שבשלב מסוים הוא קלט איזה טעות הוא עשה כשהציע לי את הרעיון", היא צוחקת ומספרת שדווקא במסגרת עבודתה בבית המשפט נחשפה לדו"חות פעולה של שוטרים, מה שהדליק בה עוד יותר את הרעיון להתגייס למשטרה. "רק כשהרעיון הבשיל אצלי דיברתי עם בעלי", היא מספרת, "הוא מצדו תמך בי במאה אחוז ואמר לי שהוא איתי בכל מה שארצה. הוא מדהים. הוא הגב שלי בהכל", היא מפרגנת לאיש שתמך בה לאורך כל הדרך.

המיונים קשים, הרף עולה

הם התחילו להיכנס לכושר ביחד כי היה למרים ברור שהיא חייבת כושר לשלב המיונים למשטרה. "רק כשהרגשתי שאני מספיק בכושר לעבור את המבחנים, שלחתי קורות חיים באתר, אבל הם לא הגיעו ואני לא שמעתי כלום ואחרי ששלחתי את קורות החיים שלי עוד כמה פעמים וכלום לא קרה, התקשרתי לקצין הגיוס של מחוז נגב- ב"ש שאמר לי שכרגע אין תקנים לגיוס במרחב נגב. הוא הציע לי להתפטר מהעבודה ולהתחיל בגיוס למשל"ט- מוקד 100 של המשטרה ומשם שאתקדם. הבהרתי לו שעם כל הכבוד, אני לא מוכנה לעזוב את מה שיש לי אם זה לא לתפקיד שטח משמעותי. אחרי כמה דקות הוא חזר אלי ואמר שנפתחו תקנים באילת".
 השיחה הבאה של מרים היתה לבעלה שגם הפעם תמך בה ואמר לה- "תודיעו לו שאנחנו הולכים על זה".
וכשאמר 'אנחנו' הוא גם ידע למה הוא מתכוון שכן תהליך הגיוס והמיונים למשטרה הוא ארוך, לא פשוט והצריך ממנו להיות הגב שלה לאורך לא מעט חודשים כשהוא מוותר על עצמו ומסייע בטיפול היום יומי האינטנסיבי בשני ילדים קטנים. "ושיהיה ברור", מבהירה מרים, "גיוס למשטרה הוא לחלוטין לא פשוט. בכל שלב יש סינונים עצומים שכן המשטרה עושה כיום כל מה שאפשר על מנת להעלות את רף השוטרים שלה".

בלי תמיכה מהבעל זה לא היה קורה

וכך היא יצאה לדרך חדשה, נרגשת בטירוף, מגלה שהחלק הפיזי ממנו חששה הוא דווקא הכי פחות מסובך והכי קצר. "את עוברת בדרך מבחנים פסיכוטכנים, מבדקים מנטאלים, מרכזי הערכה, בוחנים אותך במצבי לחץ, עוקבים אחריך 24 שעות ביממה, מבחנים עיוניים ואז מגיעה ההכשרה שגם היא ארוכה ולא פשוטה ומתקיימת במקום סגור, כשאת לא יכולה להיות זמינה לילד שבוכה או לעזור בבית בכלום. תחשבי לרגע עלי, אמא בת 28 לשני ילדים קטנים, שעוזבת הכל מאחור ומקדישה את כל המרץ, המחשבה וכל מה שיש לה רק כדי לעמוד ביעד. חודשים של מבחנים, מיונים בלתי פוסקים כשבכל שלב מנפים בלי רחמים את מי שלא מתאים. ואני עוברת שלב ועוד שלב".
רגע אחרי שהתבשרה כי עברה את כל המיונים בהצלחה והתקבלה למשטרה, נדרשו מרים והמשפחה כולה לעשות רילוקיישן לאילת כמתוכנן. "אני יצאתי לשלב ההכשרה מחוץ לעיר ובעלי מצא את עצמו עם שני ילדים קטנים, בלי משפחה ובלי שום עזרה בעיר חדשה וזרה. זה לא היה פשוט אבל צלחנו גם את זה?".
בתפקידה הראשון במשטרה שימשה מרים כחוקרת במרכז השירות לאזרח, חצי שנה אחר כך עברה לחקירות המשמעותיות יותר מול חשודים ואחרי חצי שנה נוספת כשבמשטרה עשו רה- אורגניזציה באגף החקירות והייתה חלוקה לצוותים, צורפה מרים על סמך יכולותיה המצויינות לצוות מעצרים שכל ייעודו לעסוק בתיקי עצורים. "זה הדובדבן שבקצפת", אומרת מרים בחיוך שבע רצון. "חזית העשייה. הכי קשה והכי אינטנסיבי. לפעמים יש כמה עצורים במקביל, וצוות של 3-4 חוקרים צריכים לטפל בכולם. זה לא פשוט, לא קל, מצריך שעות עבודה ארוכות, אין סדר יום מסודר כי לא משנה מה קורה, חייבים לסיים הכל בזמן, אבל גם במקרה הזה התייעצתי עם בעלי וגם במקרה הזה הוא לגמרי פירגן ונותן את כל התמיכה והגב כך שלמעשה בימים האלו הוא זה שבבית מטפל בילדים ואני עובדת". בין לבין הספיקה מרים - אימרו מעתה רס"ל מרים - להביא לעולם עוד שני ילדים. "אלו חיים מטורפים, בהילוך מהיר אבל אני אוהבת זה בטירוף", היא אומרת. "אני יודעת לעשות את הנתק. בבית אני האמא והאשה ולא השוטרת. חוצמזה שהכל נעשה בהתייעצות איתו ובהסכמה מלאה שלו. בלי תמיכה שלו כל זה הרי לא היה יכול לקרות".

ואיך לא מביאים את העבודה הביתה?
"עבודה של חוקרת זה 24 שעות ביממה, לפעמים אני חולמת על זה בלילה, אבל את חייבת ללמוד לעשות את הנתק כי אין ברירה. חייבת להיות הפרדה בין הבית לעבודה. זה לא קל אבל אנחנו מוצאים את האיזון כדי שגם אני אשא בחלק מהנטל בבית. אם להודות על האמת, הרוב נופל עליו, אבל היי, נכנסנו לזה בעיניים פקוחות".

וזמן לילדים נשאר לך?
מרים מחייכת: "הם נהנים ממני בעיקר בשבתות. זה היתרון בלהיות חרדי. זה נתק מוחלט. בלי סלולרי, בלי מחשב. זה נטו הם. גם במהלך השבוע, כשאני חוזרת הביתה בשעות שהם עדיין ערים, זה לשבת ולהקדיש להם את הזמן. גם אם היה לך לחוץ בעבודה, גם אם היה קשה, אני מורידה את המדים, לוקחת נשימה עמוקה ויושבת איתם. ושיהיו בריאים, כילדים הם מפציצים סיפורים. יש להם תמיד המון על מה לספר", היא צוחקת. "לא קל למצוא בתוכך את הסבלנות לזה אחרי יום עבודה עמוס ולחוץ, אבל אני משתדלת להצליח. בחופשות הלידה שלי אני איתם. הייתי עושה זמן איכות עם הבנות הגדולות והקטן יותר היה השותף שלי לקניות. ככה כל ילד נהנה מאמא באופן אישי. לשמחתי, בעלי מוצא בזה את הצד החיובי למרות כל הקשיים".

שנשאל אותו מה הוא חושב?
מרים צוחקת: "הוא יגיד מן הסתם שהוא מאושר שטוב לי...אבל אני לא באמת יודעת עוד כמה זמן הוא ישרוד"....

הכל עניין של רצון

אנחנו יושבות בחדר דוברת המשטרה, שם מתקיים הראיון. פרצי הצחוק שלנו כשאנחנו מדברות על בית, גידול ילדים וקשיים מושכים לחדר את סנ"צ חגית בן שאנן, מפקדת אגף החקירות והמודיעין שמציצה לבדוק שהכל בסדר. כשהיא מגלה על מה המהומה היא מספרת: "כשאני נכנסתי לתפקיד, מרים הייתה בחופשת לידה. כולם סיפרו לי על מרים, כמה היא נהדרת, מוצלחת, אחראית. כל הזמן אמרו לי "חכי שמרים תחזור..." והתחושה שלי הייתה שאני כבר מכירה אותה מצוין עוד לפני שבכלל נפגשנו. ביום שהיא חזרה לעבודה כולה רעננה ומאושרת, חיבקתי אותה חיבוק גדול והיא בכלל לא הבינה מי אני ומאיפה אני מכירה אותה", צוחקת בן שאנן. "וגילתי שהסיפורים לא רק היו נכונים אלא שהיא עוד הרבה מעבר. היא משהו נדיר. עושה את העבודה מהלב. מובלת מתוך יושרה ועושה את העבודה על הצד הטוב ביותר מתוך שליחות. להשאיר בבית תינוק חולה ולהגיע למרות הכל זה לא ברור מאליו. להפוך תוך זמן לא ארוך להיות חוקרת מובילה גם זה לא ברור מאליו. מרים היא נכס".

אני שואלת את מרים איך עבודה משטרתית מחייבת הולכת יד ביד עם הדת והיא עונה: "אני חלק מהמערך המשטרתי בלי הקלות. אני גם לא מחפשת הקלות. התגייסתי כמו כולם, למרות שכיום כבר יש גיוס מיוחד לחרדיות. אני חלק לכל דבר ממערך החקירות במשטרת מרחב אילת וזה אומר שאם צריך לעבוד בשבת אני כאן. ההתנהלות עבורי אמנם קצת יותר מורכבת- אם זה להגיע לכאן ברגל, או מיני הלכות שמותר או אסור לעשות, אבל אני לא מקלה על עצמי בכלום. קצת מוזר להיות בשבת עם הנייד שמשמש אך ורק לצורכי עבודה מבלי לגלוש בו כמו ביום יום. אלו דברים שקיבלתי עליהם היתרים מהרב. עבודה במשטרה נחשבת לפיקוח נפש והצלת חיים ואלו מקנים לי נסיבות מקלות אבל רק כל עוד מדובר בעבודה וזה לגמרי ללכת על חוד הסכין. כיסוי הראש שלי הגיע לפני כחודשיים ועכשיו אני בתהליך לעבור לכיסוי ראש מלא ואולי גם חצאית. מדובר בעבודה פנימית שלי והחלטות שלי. לשמחתי הרבה הסביבה כאן מאוד תומכת וזו נקודה חשובה לציון. מרחב אילת הוא כמו משפחה. לא שמעתי אף פעם מילת גנאי או אי קבלה, נהפוך הוא יש הערכה וקבלה מלאה של הדרך בה בחרתי. אני ההוכחה שאפשר לשלב בין כל העולמות".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת