שרת ביה''ס שהפך ליו''ר מיתולוגי – אבי אזולאי נפרד מההסתדרות

מאת: מירב לוי דיאמנט ● צילום: מירב לוי דיאמנט ● 6/10/2021 21:26 ● ערב ערב 3037
27 שנים אחרי שהחליף את אזולאי (ג'קי), קודמו בתפקיד, ורגע לפני שאזולאי השלישי (משה) יתפוס את מקומו, נפרד יו''ר ההסתדרות במרחב אילת אבי אזולאי מתפקידו ● רגע אחרי שחצה את גיל 70 והוא לגמרי לא נראה בגילו (''יש לנו גנים טובים במשפחה''), הוא מסכם 42 שנות עבודה מאז התחיל את דרכו כשרת בבית הספר גולדווטר, ולגמרי גאה במערכת המסודרת והמשומנת שהוא משאיר אחריו ● בראיון פרידה הוא מדבר על ההישגים, על האכזבות, על התקווה ''לשפר את ההסכמים מול בתי המלון'' ועל אהבת חייו שמצא בין מסדרונות העבודה● ולא, הוא לא מתחרט על שום דבר שעשה או קרה בדרך ● ואל תמהרו להיפרד, כי הוא לא שולל הכנס לפוליטיקה בעתיד הלא ממש רחוק
שרת ביה''ס שהפך ליו''ר מיתולוגי –  אבי אזולאי נפרד מההסתדרות
כבר לא חושב ששביתות הן נשק יעיל. אזולאי
תגיות:

ביום חמישי האחרון, בטקס צנוע במשרד יו"ר ההסתדרות במרחב אילת, העביר אבי אזולאי, היו"ר היוצא, את שרביט הובלת המערכת למשה אזולאי, מי ששימש עד לאחרונה כיו"ר וועד העובדים של עיריית אילת ועד כמה סמלי הרעיון שזו הפעם השלישית ברציפות שאזולאי יישב על כס יו"ר ההסתדרות במרחב, ולא, אין לאף מהם קשרי משפחה וגם אבי, בדיוק כמו מחליפו, שימש בתפקידו הקודם כיו"ר וועד העובדים בעירייה.

 

הדי אן איי בקירות


אז נכון שבשלב הזה משה אזולאי ישמש כממלא מקום בלבד עד לבחירות הרשמיות להסתדרות שיתקיימו בחודש מאי, אבל לאף אחד אין ממש ספק שהוא גם יזכה בתפקיד.
קודם להעברה, דאג אבי לצבוע מחדש את הלשכה שהוא מעביר לממשיכו, הוריד מהקירות את התמונות והמגנים שמעידים על שנות עבודה רבות ואין ספק שאם מישהו יעשה כאן בדיקה, הוא ימצא את הדי אן איי שלו על הקירות, ככה זה כשאתה הופך לחלק בלתי נפרד ממקום העבודה שלך במשך 27 שנים.
ולמרות שלפחות על פי הטייטל אבי אזולאי כבר פנסיונר לכל דבר, את ראיון הפרידה שלנו קיימנו במשרדי ההסתדרות, איך לא, כשאבי לגמרי עדיין חלק מהנוף ולא נראה בכלל שהוא מעכל את העובדה שבבוקר הוא כבר לא אמור להגיע לכאן על אוטומט. ורק על דבר אחד הוא הקפיד- שלא נשב בלשכה בה ישב כל השנים, שכן הוא כבר לא היו"ר וכבודו של מחליפו במקומו מונח. אז ישבנו במשרד צדי.

 

''לצערי למרות כל הניסיונות, לא הצלחנו להקים וועדי עובדים במלונות''. אזולאי ואזולאי ביום העברת התפקיד

 

עם גנים טובים ואהבה לים


קצת אחרי גיל 70, ואם להודות על האמת, אבי כלל לא נראה בגילו- "יש לנו גנים טובים במשפחה", הוא מודה בחיוך ולועס להנאתו שקדים (אולי זה הסוד?) - הוא יכול להסתכל אחורנית על 42 שנות עבודה ולהיות גאה. 
מי שהגיע לאילת בשנת 1979 והתחיל את דרכו כשרת בבית הספר גולדווטר, טיפס בסולם התפקידים והדרגות, דרך תפקיד אחזקת דירות השירות שהעירייה סיפקה בעבר הרחוק לעובדי ההוראה בעיר, שימש שלוש קדנציות כיו"ר וועד העובדים בעיריית אילת, נכנס לפוליטיקה ושימש בין השאר כסגן ראש העירייה, וכיום הוא מסיים תקופה של שש קדנציות בתפקיד יו"ר ההסתדרות במרחב אילת, תקופה שהיא כמעט חסרת תקדים בארץ. "אין ספק שזה היה מסלול ארוך ומרתק מבחינת הפעילות ההסתדרותית", אומר אבי בסיפוק. "גם אם הייתי יושב 40 שנה על ספסל האוניברסיטה, לא הייתי מצליח להוציא את הדוקטורט בענייני העם שלמדתי כאן במשך כל שנות עבודתי בשטח. זו עבודה שנודעת ביום יום בכל מרקם החיים של האנשים. להסתדרות לא מגיעים טייקונים אלא אנשים שזקוקים לנו. לשמחתי אני יכול לשבת כאן היום, להסתכל אחורנית בסיפוק ולומר לך בפה מלא שעשינו עבודה טובה לאורך כל השנים, ולראיה השם של ההסתדרות במרחב אילת הולך לפניה ואני גאה מבחינה מקצועית על מה שעשינו ומה שהשגנו במרוצת השנים".

אבי אזולאי מצליח לעכל כבר את העובדה שבבוקר הוא לא אמור עוד להגיע לכאן?
"בנאום שאקרא ביום אירוע הפרידה ממני, אני אומר לקהל שאדם צריך לעבוד על עצמו בהכנה ליום סיום העבודה. אני מודה שעבדתי על זה במשך כמה שנים כדי להגיע למצב בו אני נמצא. זה לא קל ולא פשוט. אני משאיר אחרי משפחה קטנה ויקרה מאוד שאני גאה מאוד בעבודה ובהתנהלות שלה. לראיה, לא היה עד היום שום אירוע כזה או אחר שהעיב על ההסתדרות במרחב לאורך השנים. 
על פניו, נראה שהמעבר מפרק א' לפרק ב' בחיים נראה קשה, אבל היום, אחרי שעברתי את תהליך ההכנה, אני יכול לומר לך שאני לא רואה את זה ככה. גם פרק ב' בחיים יכול להיות מושלם גם אם אין לך יותר מדי תכניות. הים שאני אוהב קורא לי ויהפוך לחלק בלתי נפרד מכל בוקר שלי, יהיה לי זמן להוציא את רישיון הסקיפר, שחיכיתי לו הרבה זמן, אגביר את קצב הנסיעות שלי לחו"ל מתוך כוונה להגיע למקומות שלא הגעתי אליהם עדיין, ואלמד סוף סוף פסנתר שעד היום אמנם ניגנתי עליו מתוך שמיעה, אבל בלי לדעת לקרוא תווים. חוץ מזה יש משפחה, ילדים, נכדים שמעסיקים אותנו".

יש משהו שיטתי ברעיון שיו"ר וועד העובדים בעירייה הופך ליו"ר ההסתדרות במרחב?
"זה מסלול מתבקש. פעם היו נכנסים לתפקיד הזה מהפוליטיקה אבל זה נגמר מזמן. יו"ר ההסתדרות החדש ארנון בר דוד וכבר קודמו בתפקיד עופר עיני, דוגלים ברעיון שיו"ר וועדי העיריות יהפכו ליו"רים של ההסתדרות במרחבים השונים. זה מסלול טבעי. קל יותר להיכנס לתפקיד מהמקום הזה. למשה שמביא איתו 23 שנות וותק כיו"ר וועד העובדים בעירייה, יהיה קל להיכנס לתפקיד. אמנם הוא מכיר את העבודה מול סקטור אחד וכאן יהיה עליו להכנס לעבודה רחבה יותר מול סוגיות כאלו ואחרות ומול כל הסקטורים, אבל אני משוכנע שהוא יעשה עבודה מצוינת".

 

על מפעל תמנע:, ''הייתי בטוח שזו תהייה הישועה של אילת, אבל לצערי המדינה יצרה סחבת עם המענקים'’  ●  צילום מוזאון אילת עירי

 

אמרו עליך שלאורך השנים לא היית לוחמני אלא זרמת עם המערכת
"אני די מטעה גם במראה שלי וגם בשיטת העבודה שלי. היו תקופות שלא הייתי מקנא במי שעמד מולי. זה התחיל בסגירת חברת ים המלח על מנעול ובריח במשך חודש ימים במסגרת סכסוך עבודה וזה עבר דרך סכסוכים בנמל ובעירייה, כזכור, בתקופת גבי קדוש המצב היה קטסטרופלי, סגרנו כל הזמן פעילויות, אבל אנשים נוטים לשכוח דברים. 
אמיר פרץ שהיה הבוס שלי (יו"ר ההסתדרות בעבר - מ.ל.ד) אמר שהשקט אצלי הוא הנשק הכי מסוכן שלי ואני מסכים איתו. מה שכן, עולם העבודה השתנה ואני עם השנים הפכתי את הפירמידה לכך שהמעסיק הוא לא האויב אלא שותף לעבודה ודרך זה, בשקט תעשייתי השגנו את כל מה שאנחנו רוצים. שקט כלפי חוץ היא שיטת עבודה שאני דוגל בה עד היום וכבר לא חושב ששביתות הן נשק יעיל. אמנם עד היום זה הנשק שיש לנו בידיים, למעט פנייה לבתי משפט שזה הליך ארוך ומורכב ועדיין אני היום תומך יותר במו"מ ודיפלומטיה. להיות מליטנט או קיצוני בכל עניין ועניין מול המעסיקים זו לא הדרך הטובה, אם כי היו"ר החדש יחליט כמובן באיזה קו הוא מתכוון לנקוט".

זה אומר שהשתנית עם השנים? התרככת?
"עם השנים אתה משכיל יותר, מתבגר ושוקל בתבונה. יתכן ויש אנשים שאצלם זה פועל בדיוק להיפך אבל אצלי זה לא המצב. התמתנתי במידה רבה וזה לבטח לא הזיק".

מה אתה משאיר אחריך?
"אנחנו מנהלים כאן לא רק קשרי עבודה מול מעסיקים אלא מוסד עם תקציבים שכולל תיאטרון, כתת גימלאים ועוד ואני יכול לומר לך כן, בגאווה, שהכל 'דופק' כמו שעון שוויצרי. כל המשרדים שלנו מאובזרים בציוד הטוב ביותר, מועדון הגילמאים שלנו הוא אחד היפים והמפוארים בעיר, כתות ההכשרה שלנו מהמודל האחרון שקיים, בית פיליפ מוריי חדש לגמרי, האולם שודרג ללא היכר, הלובי מפואר והכל למען הקהל. אני משאיר מוסד שגם מבחינה היסטורית יש לו את המעמד שלו בעיר והקופות שלו מלאות. מעולם לא היינו בגרעון ולו של שקל וזה דבר נדיר במוסדות ציבוריים וזה למרות שבחמש השנים האחרונות השקענו מיליונים בשיפוצים וזה חלק מהגאווה המקצועית שלי, להשאיר מוסד טוב בידיים טובות".

מהם האירועים שאיכזבו אותך לאורך השנים?
"לצערי האחריות האישית שלי כזו או אחרת היא מוגבלת, היא קשורה אך ורק לטיפול בסכסוכי עבודה, עובדים, הפרט. בנושא עובדי המלונות אני ער לכך שעדיין חייב להיות שינוי לטובת העובדים. אמנם נעשו הסכמים לאורך השנים, בערך כל שנתיים, עם שיפורים מסויימים, אבל זה עדיין לא מספיק. לא שמחתי ולא הייתי מסופק מתוצאות ההסכמים לאורך השנים למרות שמדובר באחד התיקים הגדולים, אבל כשהשליטה היא לא רק שלי אלא גם של גורמים מעל, קטונתי. 
אני אומר שחייבים לעשות רפורמה הסתדרותית בנושא. לצערי למרות כל הניסיונות, לא הצלחנו להקים וועדי עובדים במלונות. לתחלופת העובדים בבתי המלון באילת אין תקדים במדינה. 70 אחוזים מהעובדים התחלפו עד היום כל חצי שנה, זה מטורף וזה קיים רק באילת. התחלופה הזו יצרה מציאות שאי אפשר להקים וועד שאמור לתפקד לפחות שנתיים ברצף. כבר בתחילת דרכי חשבתי על הקמת וועד מרכזי לכל המלונות, אבל גם זה החזיק בקושי חצי שנה כשגם עובדים וותיקים כל הזמן מחליפים מלונות ועבודות. 
אני מתנחם היום בשינוי גדול שעשינו כשקיבלתי למערכת את סיגלית מתודי שאחראית על כל נושא בתי המלון. היא מבקרת בשטח, מגיעה לעובדים, דואגת לתנאים שהעובדים כלל לא יודעים עליהם. בכל 3 חודשים היא מעבירה לעובדים מנשרים שמסבירים להם עוד ועוד מהזכויות שלהם. לשמחתי, חילקנו רק השנה קרוב ל – 40 מלגות לילדי עובדי בתי המלון, יצרנו מצב לפיו מתקיימים שני סמינרים לגיבוש וזה נכנס כחלק בלתי נפרד מהמדיניות שלי, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בתחום ואנחה גם את היו"ר הבא שיתן לסיגלית את כל הכלים על מנת שתהיה כמה שיותר בשטח, בבתי המלון על מנת ליצור קשר ישיר עם העובדים. 
יש באילת סקטורים מאורגנים ומסודרים בהם יש פחות בעיות, בנמל אילת לעומת זאת, זה כמעט אין סופי. הכל שם מתנהל על אש קטנה שמתפרצת מדי פעם. בתמנע לצערי הרב הייתי בטוח הפעם עם כניסת החברה המקסיקנית שהמקום יפרח. שיקום המפעל המתכונן שאמור היה להעסיק כ- 600 עובדים מכל הסוגים. הייתי בטוח שזו תהייה הישועה של אילת, אבל לצערי המדינה יצרה סחבת עם המענקים שהבטיחה. המפעל חי 15 שנה עם הבטחות בלבד, מבלי שראו כלל כסף ואף על פי כן הם שילמו הכל ובזמן לכל העובדים. אני בעצמי תהיתי איך הם מחזיקים מעמד. בסופו של דבר ולצערי, המפעל נסגר בקול דממה. יש סיכוי שאם חברה חדשה תיקח אותו היא תגייס מחדש את העובדים, ואנחנו כמובן נסייע בזה. זה אחד מכאבי הלב שהיו לי במרחב אבל לצערי לא הכל תלוי בנו. 
נושא כואב אחר הוא שדה התעופה, כואב לראות שדה יפה וחדש שעובד פול גז בניוטרל. אם לא שמענו עד עכשיו כלום מהחברות הגדולות, כנראה שגם בחורף הזה לא יהיו טיסות צ'ארטר לאילת, השאלה למה זה לא קורה? מהצד של העובדים אני עצוב שארקיע חיסלה כמעט את מלאי העובדים. מעבר לזה יש את נושא המאבטחים במסופי הגבול שעדיין עובדים דרך חברה קבלנית. הם הרי עובדי מדינה לכל דבר, אז איך זה קורה? גייסנו את כל העובדים להסדתרות והמדיניות שלנו תוביל לכך שהם ייכנסו להיות עובדי מדינה ועל הנושא הזה אנחנו וגם יו"ר ההסתדרו תהכללית נעשה הכל".

בהסתדרות לא העברת רק שעות ארוכות אלא הכרת בין המסדרונות את פרק ב' של חייך הזוגיים- גילה. איך זה קרה?
אבי מחייך: "זו זוגיות שאני מאחל לכל אחד והיא מיוחדת בזה ששנינו למעשה עובדים באותו מקום עבודה ואף על פי כן מסתדרים נהדר. הצלחתי לעשות הפרדה כמעט מוחלטת בין הבית לעבודה עד למצבים שיש ימים שאנחנו כלל לא מתראים במקום העבודה. גילה כבר 35 שנה בהסתדרות, ולמעשה, היא כיום הכי וותיקה כאן אפילו יותר ממני. היא עובדת יוצאת מהכלל שהתחילה את דרכה ממזכירות הלשכה דרך מזכירות האיגוד המקצועי ונכנסה לתפקיד מנהלת האיגוד המקצועי ועושה בתפקידה עבודה יוצאת מן הכלל. 
אני לגמרי יכול להשוות את הזוגיות שלנו לשני נערים בגיל 15-16 ולא תמיד פרק ב' בזוגיות מצליח כל כך. אנחנו ביחד כבר 17 שנה ועדיין אוהבים. כשהורדתי מהקיר במשרד את כל התמונות הייתה שם גם תמונה בה היא וגם אני היינו חלק ממשלחת לחו"ל. לא היינו אז בזוגיות וגם לא הייתה שום כוונה לזה ולכן נזכרתי בתמונה הזו. אבל כשנדלק הפתיל, ידעתי שזה יהיה לכל החיים. שזו תהייה אהבת נצח. אני מודה שבצעירותי הייתי הרפתקן אבל ידעתי שעם גילה זה יהיה סוף פסוק והיא האחת. וזה עובד עד היום".

מה אתה מאחל למשה?
"הוא נכנס יחסית בגיל מתקדם לתפקיד. אני עברתי לכאן בגיל 43, משה חגג לפני שלושה חודשים את גיל 60, כך שאני מאחל לו שלפחות עד גילי יעביר כאן שתי קדנציות טובות וישאיר את חותמו. זה מצחיק כי הוא יהיה האזולאי השלישי ברצף על הכסא ואין בינינו שום קרבת משפחה, פשוט מקריות כך שאני באמת מאחל לו להצליח. הוא בחור נהדר באופיו ואני סומך עליו שלמרות שיש הרבה מה ללמוד בנושא הוא יידע לנווט היטב".

ולעצמך?
"שהבריאות לא תבגוד בי ושאוכל להמשיך ולהיות פעיל עוד שנים לא מעטות. יתכן ועדיין לא אמרתי את המילה האחרונה. עוד שנתיים זה זמן סביר כדי שאדע איך אני מתנהל מחוץ לעבודה ונראה מה יהיה. היו לי לא מעט הצעות לאורך כל הדרך, שדחיתי למרות שהיו לי סיכויים מאוד טובים. פעם אשתו של אלי לנקרי הייתה אומרת לי- בגללך הוא בפוליטיקה, היום היא יכולה לומר לי- שזה בזכותי. כך או כך, עבורי זו גאווה שבחור שלקחתי לידיים שלי והכנסתי לפוליטיקה כי חשבתי תמיד שהוא אינטיליגנט ויכול להצליח כראש עיר, עשה את זה. כשנגיע לגשר נעבור אותו וכמובן שאני מאחל לעצמי את החיים הטובים שעשיתי עד היום ואמשיך לעשות".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש