פוסט טראומתי מאילת מאיים: ''עד שאתה לא מצית את עצמך, אף אחד לא מתייחס אלייך''

מאת: מירב לוי דיאמנט ● צילום: אילוסטרציה ● 4/8/2021 17:18 ● ערב ערב 3029
סיפורו של ס', תושב אילת, הוא לכאורה עוד סיפור על פוסט טראומתי שלא מוצא את כיוונו בחיים ● אלא שהסיפור העצוב של ס' התחיל עוד בבית הוריו כשהיה חוטף מאביו מכות בזמן שהיה מגן בגופו על אמו ● היום, בגיל 48, כשהוא סובל מפוסט טראומה מאז שירותו הצבאי, משלל בעיות בריאותיות, איבד לאחרונה את עבודתו ''כי המעסיק שלי לא יכל להבין שבלי אוויר אני חייב מדי פעם לשבת'', רגע לפני שהוא מפונה מיחידת הדיור שלו, וכשאין לו כסף לקנות תרופות, אין פלא שהוא הרים ידיים ואיים בשבוע שעבר להתאבד ● ''הקורונה החמירה את מצבי, גרמה לי ליפול בין הכסאות ואף אחד לא שומע אותי''
פוסט טראומתי מאילת מאיים:  ''עד שאתה לא מצית את עצמך,  אף אחד לא מתייחס אלייך''

ימים אחדים לאחר שאיים להתאבד, ובמקום מה שקיווה יעיר את הרשויות לגבי מצבו, הוא מצא את עצמו מובל לבית החולים 'יוספטל' לבדיקה פסיכיאטרית על ידי שוטרים. "לא לזה כיוונתי", הוא אומר בכאב. 
ס/ (השם המלא שמור במערכת), תושב אילת מאז צעירותו, פנה בשבוע שעבר למערכת 'ערב ערב באילת' וביקש שננסה לעזור לו. אם לפני ימי הקורונה היה לו קשה להסתדר בחיים עם 'תיק' הצרות שהוא סוחב אתו כבר מגיל צעיר, הרי שתקופת הקורונה, ויחד עמה הקושי לפנות ישירות למשרדים השונים, גרמו לו, לטענתו, ליפול עוד יותר בין הכסאות. היום, בגיל 48, הוא לא רק סובל מפוסט טראומה מאז שירת במג"ב וראה לנגד עיניו את חבריו נהרגים, אלא שהוא סובל מסכרת ובעיקר מבעיית ריאות קשה שיחד עם הקושי לשרוד כלכלית הופכים את חייו לכמעט בלתי אפשריים.

 

כרוניקה ידועה מראש


הוא נולד למשפחה צ'רקסית. גאה מאוד במוצאו, אוהב את מדינת ישראל. כשאני מנסה לברר על ילדותו הוא מסרב לדבר ומספר רק שסבל מהתעללות בבית. מאבא שהיה מרביץ לאמא ובכל פעם שהוא היה מגן עליה בגופו הוא היה חוטף את המכות. בגיל צעיר הוא הגיע לאילת. חי כאן מאז. כצ'רקסי גאה שאהב תמיד את המדינה ורצה לתרום לה הוא התגייס לצבא, שובץ למג"ב אבל כשראה לנגד עיניו את חבריו נהרגים הוא סבל מפוסט טראומה שגרמה לו מאז ועד היום לקשיים בחיים. אלא שממש כמו פוסט טראומתים אחרים הבין גם ס' מהר מאוד שעם הקושי הזה הוא חייב להתמודד לבדו, שכן עד היום אף אחד לא ממש עוזר לו. 
"אז אני מוכר במחלקה הפסיכיאטרית ומקבל תרופות שמאפשרות לי לאזן את החיים ולהישאר קצת עם הראש מעל המים", הוא אומר, אבל מבין היום עוד יותר מתמיד את הצעד הקיצוני שעשה איציק סעידיאן שהצית את עצמו לאחר שלא קיבל את הסיוע שהיה זקוק לו. המחסור התמידי בקורת גג, הקושי לשרוד בחיים עם הפוסט טראומה שלו ועם שורה של מחלות כרוניות מהן הוא סובל, ביניהן מחלת ריאות קשה, שגרמה לו כבר פעמיים לשבת בבית הסוהר. ס' טוען כי פרץ לחנויות כי היה זקוק לכסף כדי לשרוד. 

 

העבודה היתה קרש ההצלה האחרון שלו


כך או כך, הפעם האחרונה בה שוחרר ממאסר הייתה לפני כשנה וחצי. הוא מצא לעצמו עבודה למרות קשיי תקופת הקורונה, אבל לטענתו מאחר והיה צריך לשבת הרבה כי בקושי הצליח לנשום בגלל הריאות, המעסיק לא התחשב ופיטר אותו ואם עד היום היה לו קשה להתמודד בחייו הלא פשוטים הרי שבתקופת הקורונה מצא עצמו ס' גם בלי עבודה מזה כחודש וחצי.
"עכשיו, בנוסף לכל הצרות שהיו לי, גם אין לי את ההכנסה שהייתה לי. אז נכון שפניתי לקבל דמי אבטלה אבל עד שזה יקרה ייקח זמן. בינתיים אני כבר חייב לבעל היחידה בה אני גר 400 שקל, ומן הסתם לא יהיה לי כסף לשלם עבור החודש הקרוב, מה שאומר שיתכן ואמצא את עצמי ברחוב. ניסיתי לפנות לקבל עזרה בשכר דירה ממשרד השיכון אבל בימי הקורונה לא היה ממש עם מי לדבר ולא ידעתי למי לפנות. ס' מציג בפניי רשימת תרופות שלטענתו עולה כמה מאות שקלים בשבוע. "חלקן", הוא מסביר לי, "תרופות עבור מצבי הבריאותי, חלקן עבור מצבי הנפשי ובלעדיהן קשה לי לתפקד. עכשיו אין לי את הכסף לשלם עבורן". לדבריו, הוא פנה לביטוח הלאומי על מנת שיכירו בו כנכה, שכן אף אחד לא יקבל אותו לעבודה במצבו הבריאותי הלא פשוט, "אבל בבירוקרטיה של מדינת ישראל לכולם יש זמן, תהליכים לא קורים מהיום למחר ולי אין ממה לחיות".

 

בסופי שבוע גם אוכל אין


אני שואלת אותו ממה הוא אוכל והוא אומר לי שהוא אוכל מדי יום בבית רפאל, אבל בסופי שבוע המקום סגור. "אז אני מודה שבלית ברירה אני נאלץ לפעמים לגנוב קצת אוכל ממכולות כי איזו ברירה יש לי? ומה יקרה אם יתפסו אותי? שוב יזרקו אותי לכלא? אני לא רוצה יותר להיות שם. זה קשה. עם אסירים שהם אנסים, סוטים ופסיכופטים ומה אני? בסך הכל בן אדם רעב".
ס' מספר שפנה לעזרת המחלקה לאסירים משוחררים שפועלת בבית חוסן. "הם באמת מנסים לעזור לי אבל טוענים שאני כבר משוחרר שנה וחצי והם לא אמורים לעזור לי יותר". ולמרות זאת עדכן כי בפגישה שהייתה לו השבוע עם עובדת השירות, הושג לו תקציב מיוחד וחד פעמי לרכישת התרופות החשובות לו כל כך. 
"אני חייב עזרה. חייב שמישהו יבין אותי, יראה אותי ויעזור לי. אני צריך בגדים כי אין לי, צריך עזרה ברכישת תרופות ואוכל, חייב שמישהו יעזור לי עם שכר הדירה, לפחות עד שכל נושא האבטלה והביטוח הלאומי יתקדמו בנושא שלי. נתתי מעצמי למדינה, אכלתי אותה עם הפוסט טראומה אבל עכשיו מי יעזור לי?". ואם לא די בכל אלו, גם כשאיים כי יפגע בעצמו, רק כדי שמישהו ישמע אותו, במקום עובדי סעד, הגיעה אל ס' המשטרה שהעבירה אותו לטיפול נפשי בבית החולים, אחריו שוחרר כלעומת שבא. "גם זה לא עזר", הוא אומר בכאב. "כנראה שעד שאתה לא מצית את עצמך ומראה שאתה לא רק מדבר, אף אחד לא ממש מתייחס אלייך. הבעיה היא שאחרי מעשה קיצוני שכזה, כבר לא תגיע לשום מקום".

פנינו לדוברת עיריית אילת בשאלה מי אמור לסייע לתושב העיר שמגיע למצב קיצון שכזה? האם ישנו גוף בעירייה שיכול להרים את הכפפה וללוות אדם שזקוק כל כך לסיוע והכוונה? 

עד לסגירת הגיליון לא קיבלנו את תגובת עיריית אילת.

תרומות ועזרה לס' ניתן להפקיד בחשבון מספר 22177043 בבנק הדואר


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש