ציפה ניצן, חברתנו לעבודה איננה

מאת: מירב לוי דיאמנט ● צילום: מהאלבומים הפרטיים ● 10/6/2021 11:28 ● ערב ערב 3021
היא היתה הגובה שלנו בהא' הידיעה, האחת שאף בעל עסק חייב לא היה מסוגל לעמוד בפניה ● במשך 20 שנה ציפה ניצן הייתה לא רק עובדת מסורה בעיתון 'ערב ערב' - שבגיל 84היוותה מקור וסמל לחריצות ומסירות לעבודה - אלא שציפה על הלעטקס הקבועים שלה בחגיגות של המשרד, הייתה הלב והנשמה של כולנו ● ביום שני השבוע היא נפטרה לאחר מחלה, משאירה מאחוריה חלל גדול וחברים ובני משפחה שכבר מתגעגעים
ציפה ניצן, חברתנו לעבודה איננה
אלופת הארץ בשחיית חזה בצעירותה. ציפה ז”ל

ציפה ניצן לא הייתה סתם ציפה, היא הייתה אחת ויחידה. אלופת הארץ בשחיית חזה בצעירותה עם לב ונפח ריאות שנשארו לה עוד הרבה אחרי שנפרדה מהטייטל. בכל הזדמנות היא הייתה מתגאה בגיל שלה, מבסוטית לקטוף את שלל המחמאות שכולם חילקו לה כששמעו את מרום שנות גילה והכל מבעד למסך עשן הסיגריות שכה אהבה.

עובדת חרוצה, לויאלית ונמרצת


20 שנים היא עבדה ב'ערב ערב', מאז פגשה באירוע חברתי את איציק נועם, הבעלים המיתולוגי של עיתון 'ערב ערב', שהציץ לה בכף היד, ראה את קווי הפלא שהיו שם והודיע לה שהיא חייבת לעבוד אצלו בעיתון. וכך היה. גם הפעם איציק לא טעה וציפה התגלתה במרוצת השנים כעובדת חרוצה, לויאלית ונמרצת, שעל תקן גובה שאף בעל עסק הצליח לעמוד בפניה ותסמכו עליה שהיא הצליחה לחלץ חובות ביד רמה. 
בכל הזדמנות ציפה הייתה מספרת לנו בגאווה על עברה הספורטיבי, אבל לא רק. מי ששימשה כמזכירת חגיגות היובל למדינת ישראל, הכירה בהזדמנות הזו אנשים רמי מעלה בתרבות הישראלית ומהר מאוד פילסה לעצמה את הדרך  לעבודה ב'בצל ירוק', להקת תיאטרון ובידור של יוצאי להקת הנחל שפעלה ב'מיין סטרים' הישראלי בשנות ה– 50 המאוחרות. משם היא המשיכה לניהול תיאטרון יובל של מרים עציוני, עבודה בה שימשה במשך שנים ארוכות כשהיא נוסעת עם צוותי התיאטרון להופעות בכל חלקי הארץ ומכירה מקרוב את השמות הגדולים של אז. 

 

נתגעגע ללטקס. אריאלה וציפה ז”ל


לפני כ - 30 שנה נפטר בעלה האהוב והוכר כחלל צה"ל. מאז, החזיקה ציפה בתואר אלמנת צה"ל ולא הפסיקה לספר בכל הזדמנות על געגועיה לאהובה שאיננו עוד. את מלוא אהבתה היא הקדישה לבנם היחיד ערן. לפני כ– 20 שנה החליטה ציפה שנמאסו עליה החיים במרכז והיא בחרה לשנות את חייה ועברהלגור באילת, המקום בו אחותה שרה שפילר חיה שנים ארוכות. רגע אחרי שנחתה בעיר, היא 'נחטפה' לעבודה בעיתון 'ערב ערב', הופכת לחלק בלתי נפרד מהצוות המוביל.

ביום שני השבוע נכנעה ציפה למחלה קשה בה חלתה, כשהיא משאירה מאחוריה את בנה ערן, כלתה ושלושת נכדיה. זמן קצר לפני מותה היא עוד הספיקה ללוות את נכדה לחופה באמצעות הזום והייתה מאושרת על כי הספיקה לראותו ברגעים שמחים אלו לפני מותה. ציפה יקרה, יהיה זכרך ברוך. 

 

ציפה, “הסבתא השלישית שלי”, תמיד נמצאת שם, ודווקא מיד כשאני מאבד את הסבלנות.
עם נשיקה חמה במצח ויד מלטפת ברוך, מרגיעה, מורידה ממני את עול היום ועוזרת לי להתחבר שוב למה שחשוב באמת.
עם תפוח קלוף או “ביסקוויט חנק” במגירת ההפתעות - שלא היה נעים לא לאכול, אך היה חייב!  כי אסור להתווכח ואסור לומר לא! נוחי בשלום על משכבך, את תחסרי לי כמו אוויר לנשימה. אוהב תמיד וכבר מתגעגע    
דוד אדרעי       

 

ציפה'לה! חברה מדהימה, נכנסת אל תוך חיי, במעוף עדין דרך חלון פתוח בעדינות ובחיוך... ממש כציפור קטנה.
היינו שותפות בעבודתנו ב'ערב ערב' לא מעט שנים, את התעקשת ודרשת כל בוקר מילה טובה ואף חיבוק רגיש ואיכפתי.
היינו גונבות שיחה בת דקותיים לפני שאת התעטפת בשמיכת העשן הפרטי שלך, בדרך לסיגריה נוספת.
קשה לי לדבר בקשר אליך בזמן עבר...יקח כמה יובלות להתרגל לעיניין.  ציפה, את היית כל כך מיוחדת עבורי, נתת לי לפעמים להרגיש תחושות שמזכירות ילדות רחוקה,  מין רכות שכזאת. תמיד שאלת: "מה נשמע, איך את, הילדים?" שאלות מלאות כוונה לעולם לא כדי לצאת ידי חובה!.  שיתפת לא מעט בתחושותיך, בחשיבות ובמסירות שהרגשת בערב ערב, תמיד ראית אותנו כמשפחה, כבית שני...וכל כך הרגשנו זאת. חרוצה שכמוך! היית לנו חברה, קצת אמא ואף סבתל'ה לאחדים.
אל כל הדברים האלה, רק נותר להגיד לך תודה. היום נפרדת ממך עם לב מלא צער ועצב ומשחררת אותך, ציפור אהובה. פרסי כנפיים וצאי למעוף אחרון, בטוח ושקט. קבלי ממני זר ענק מלא זכרונות ואהבה ותנוחי לך בשלום! אוהבת אותך 
הניה בל
ציפושק'ה שלנו, ככה קראתי לה, הייתה במשך שנים שכנה למשרדי. בכל הזדמנות היא הייתה עוצרת אצלי וחולקת איתי חוויות, געגועים וסיפורים מהעבר. מה שלא רבים ידעו על ציפה שהייתה אוהדת כדורסל מושבעת, הן של מכבי תל אביב שעל ברכי הקבוצה הזו גדלה והן של הפועל אילת המקומית. בכל פעם שלא הצלחתי להגיע למשחק הביתי או לעקוב אחר השידור הטלווזיוני, הייתה זו ציפה שהייתה שולחת לי עידכונים לווצאפ, שוטפת בבוקר שלאחר הפסד את הקבוצה על תצוגת נפל או מחלקת לה שבחים לאחר ניצחון. ציפה עבורי הייתה האות והסמל לחיים טובים. למרות בדידותה לעיתים, היא ידעה ליהנות מהחיים עם אחותה האוהבה שרהל'ה ובני משפחתה. תחסרי לי ציפושק'ה, תשמרי על כולנו מלמעלה. 
מירב לוי דיאמנט

 

ציפוש שלי, קשה לכתוב עלייך בזמן עבר. ציפוש שקיבלה את פניי כל בוקר בחיוך ומחמאה תמיד לבושה יפה ובטוב טעם
בצבעים חיים ויפים. אישה שהיא דוגמה ומופת לדרך ארץ, מעיין בלתי נדלה של סיפורים מעברה, חדה. 
אמרת ערב ערב, אמרת ציפה. וציפוש, ארוחות הבוקר, הלביבות המפורסמות שלה. הנתינה. איזו אישה.
דור הולך ונעלם. אוהבת אותך, היית לי חברה ואוזן קשבת, ואני לך.  מקווה שאת יושבת לך בינות למלאכים, לבושה לבן שכל כך הולם אותך ומחייכת. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים וזכרך לנצח ייחרט.
סימונה סולומון שאואט

 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש