הניצחון של עליא

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 4/6/2021 11:03 ● ערב ערב 3020
בפעם הראשונה מאז תחילת הבחירה של 'המורה של המדינה', מורה אילתית הגיעה לששת הפיינליסטים מתוך אלפי מועמדים ● תנו כבוד לעליא קפאח, מורה לערבית ומחנכת כתה בבית הספר גולדווטר שרק לפני שבע שנים עתרה לבית המשפט בטענה לקיפוח, לאחר שלא התקבלה לעבודה בבתי הספר באילת, לטענתה, בגלל החיג'אב שעל ראשה ● בשבוע שעבר היא עמדה על הבמה גאה ונרגשת עם החיג'אב על הראש וייצגה את אילת בכבוד ● ''מעבר לחינוך הפדגוגי אני מחנכת את התלמידים להיות להיות בני אדם. קיפוח הוא דבר מיותר בעולמנו'', היא מבהירה
הניצחון של עליא
''עם כל הצניעות תמיד ידעתי מה אני שווה ולא הייתי מוכנה לוותר''. עליא

הורים, תלמידים נרגשים וחברי צוות לעבודה בבית הספר 'גולדווטר', קיבלו ביום שני השבוע את פניה של עליא קפאח, מורה לערבית ומחנכת כתה בבית הספר, שנבחרה להיות אחת משש המורים הפיינליסטים והמצטיינים בתחרות היוקרתית 'המורה של המדינה'. 
מאות אלפי מכתבי המלצה נשלחים לוועדה הבוחרת בכל שנה וממליצים על אלפי מורים מכל רחבי הארץ, לאחר שורה של מיונים קפדניים על ידי וועדה פנימית, נבחרים 5,000 מורים, מהם עוברים המורים סינון נוסף בדרך לקבוצה של 150 מורים. על כל אחד מאלו נערכת עבודת חקר ובדיקה אצל המנהלות ואצל אנשי צוות. רק 50 מורים מצליחים לעבור את השלב הזה ומגיעים לוועדה ציבורית בה נכללים אנשי חינוך, אנשי תקשורת ושאר נציגים מהקהילה, שבוחרים את 15 המורים שעולים ביום המיוחל על הבמה וזוכים לכבוד גדול ולתעודות הצטיינות. בפעם הראשונה מאז תחילת הבחירה ל'מורה של השנה', הייתה בסוף השבוע שעבר גם לאילת עדנה כשהמורה עליא לא רק עלתה על הבמה אלא נבחרה לששת הפיינליסטים המצטיינים. צעד קטן לאנושות, צעד ענק למורה שרק לפני שבע שנים התחננה למערכת החינוך בעיר שתאפשר לה ללמד באילת, למרות לבושה הדתי והחיג'אב המסורתי שעל ראשה.

 

"אף פעם, לאורך כל הדרך, לא שמעתי הערה גזענית בכיוון שלי, הילדים וגם ההורים יודעים להפריד

 

בשם הקיפוח


לא משנה מה עליא תעבור עוד בחיים, את השבוע הזה היא לעולם לא תשכח. היא עצמה מודה שלא הבינה איזו חשיבות יש לבחירה הזו ועד כמה רחוק זה יגיע. מכל קצוות הארץ התקשרו לברך אותה, אבל יותר מכל היא התרגשה מהתלמידים שלה, אותם היא מגדירה 'הילדים שלה' ומההורים וגם מתלמידיה בעבר שטרחו לשגר עשרות רבות של מכתבי המלצה וקיבלו את פניה בחום רב ובכבוד של מנצחת.
אבל הניצחון הזה של עליא לא היה רק על הבמה. זה היה ניצחון על דעות קדומות, ניצחון על קבלת האחר, פתיחת דלתות ושוויון. לא רבים מכירים את סיפורה של עליא, שקיבל חשיפה רבה לאורך השנים בעיתון 'ערב ערב' באילת. היה זה עורך העיתון דאז עומר כרמון שליווה את עליא לאורך כל קשייה מאז שנת 2012 בדרך לנסות ולהתקבל לעבודה באחד מבתי הספר בעיר. הוא ליווה אותה בניסיונותיה, בקשיים שהערימו עליה במשך שלוש שנים ועד להחלטתה האמיצה להגיש עתירה לבית המשפט בטענה לקיפוח על רקע דתי ולאומני, אחרת איך אפשר היה להסביר את העובדה שהמורה המוערכת ממשגב שלום, שלימדה בעצמה מורים לשפה הערבית, לא הצליחה להתקבל לעבודה. 

 

 

תחת זכוכית מגדלת


לעליא היה ברור כי העובדה שהעבירה את שיעורי המבחן שלה עם חיג'אב על ראשה, הם שמנעו ממנה את ההזדמנות השווה ולכן לא הסכימה לוותר. "לאחר שבעלי עבר לעבוד באילת, היה לנו ברור שכל המשפחה רוצה לעבור לעיר ולחיות ביחד", היא מספרת השבוע על תחילת דרכה בעיר. לאחר שהגישה מועמדות בשנה הראשונה ולא התקבלה, עליא עדיין לא הבינה במה דברים אמורים, אבל שנתיים אחר כך כששוב ושוב ניסתה ולא התקבלה, היה לה ברור שמשהו כאן לא כשורה. בית המשפט בו היא הגישה עתירה נגד אי קבלתה לעבודה בטענה לקיפוח דרש מהצדדים להגיע להסכם. בהסכם הפשרה סוכם בין עליא לבין גורמי החינוך בעיר שהיא תקבל שנתיים ניסיון וכי עליה, לא רק להוכיח את עצמה, אלא גם להשלים סעיפים נדרשים בלימודיה. "זה היה מלחיץ", היא מודה. "ואם אוכיח את עצמי אבל זה לא יעבוד? ואיך אצליח לתפקד כשאני תחת זכוכית מגדלת?". אבל עליא לא ויתרה. היא שובצה בבית הספר 'גולדווטר' ולא בבית הספר בו ביקשה ללמד מלכתחילה, על מנת לאפשר לה התחלה חדשה. 
כאן היא מצאה צוות מדהים ואכפתי בראשותה של מנהלת בית הספר אפרת זקס, מנהלת חטיבת הביניים פרח ורכזת השכבה סיגל, שעשו הכל כדי לעזור ולהביא להצלחתה. "הן, יחד עם כל הצוות, נתנו לי להרגיש בבית. קיבלתי מהן לאורך כל השנים תמיכה מלאה, ליווי, גיבוי ואוזן קשבת. השילוב של מורה ערביה, דתיה שעוטה על ראשה חיג'אב לא היה פשוט לפחות בתפיסה. הזהירו אותי שהילדים לא קלים ויכולים להציק לי בהערות פוגעניות, הזהירו אותי שהקליטה שלי לא תהייה פשוטה, אבל בפועל ההיפך זה הנכון. ארני יכולה לומר בכנות שעד היום לאורך כל השנים לא קיבלתי משום ילד ולו הערה אחת פוגענית. הילדים קיבלו אותי בכבוד גדול ובהערכה. אף פעם קודם לכן לא לימדתי בני נוער ישראלים וההתנסות הזו הייתה מצויינת. בהנהלה ראו את הרצון שלי להצליח. הם ידעו להעריך את החריצות שלי ואת העובדה שלא ויתרתי, שרציתי ללמוד ולהתקדם ולשמחתי קיבלתי את הפרגון המלא מהתלמידים שלי ומההורים". 

 

 

"כל ילד הוא עולם ומלואו"


את ההזדמנות לצמוח קיבלה עליא - שהתחילה את דרכה בבית הספר כמורה לשפה הערבית - כבר באמצע שנתה השנייה בבית הספר, כשאחת המחנכות נאלצה לעזוב מטעמים בריאותיים. עליא קיבלה את ההצעה להיכנס לנעליה, אבל במקביל גם קיבלה מסביב אזהרות שמדובר בכתה לא קלה ובמשימה לא פשוטה. אבל את עליא דברים כאלו רק מאתגרים. היא לקחה על עצמה את ההצעה בזרועות פתוחות, מצליחה לגעת בתלמידים ובהוריהם ומביאה אותם להישגים שלא נעלמו מעיני ההנהלה. המחמאה הגדולה עבורה הייתה לגלות בסוף השנה שכולם מבקשים שתמשיך עם הכתה. היא סיימה איתם את כל השלבים עד לכתה ט', מביאה את הילדים להצלחות בפן הפדגוגי אבל גם בפן החברתי והאישי. כשהייתה אמורה להיפרד ולהמשיך הלאה גילתה עליא שרבים מההורים לילדים שעולים לכתות ז' מבקשים ממנה שתחנך את ילדיהם. עד כדי יצא שמה למרחוק. 
עליא קיבלה באהבה את כתת החינוך החדשה שלה ומאז הם עבורה 'הילדים שלה' לכל דבר. "לאורך השנים שלנו ביחד אני יכולה להצביע על התהליכים שכל אחת ואחד מהם עברו. כל ילד הוא עולם ומלואו ולכל ילד יש את העולם שלו שצריך לשים עליו את הדגש כפרט ולא רק כקבוצה", היא מסבירה חלק מהאני מאמין שלה בחינוך. ילדי הכתה הזו שלה וגם ילדי הכתה בעבר יחד עם הוריהם, הם שהחליטו להמליץ על עליא לפרס 'המורה של המדינה'. "היה לנו ברור שאם לא עליא אז מי?", אומרת השבוע אחת האמהות הנרגשות. "יש מורים אבל יש מורים לחיים ועליא היא אחת כזו. מורה ששמה דגש על הצד הפדגוגי אבל לא פחות גם על להפוך את הילדים לבני אדם".
לאורך כל השלבים בתחרות ליוו התלמידים את עליא בהתעניינות ושאלות כשהם נרגשים לגלות, אבל גם לא ממש מופתעים, שהיא עוברת בהצלחה שלב ועוד שלב. כך עד שהגיעה ל-15 המורים הסופיים שעלו בשבוע שעבר על הבמה בטקס המכובד. יומיים לפני הטקס הפתיעו ילדי הכתה את עליא כשהגיעו לבית הספר עם חולצות פרגון עליהן הכיתוב: "בהצלחה עליא".  

 

 

"מרגישה הכי מוערכת"


ימים אחדים אחרי התחרות עליא עדיין לא מעכלת את גודל החשיפה לה היא זוכה. כולם מתקשרים, מברכים, מבקשים לראיין. "החודשים של הראיונות לא היו פשוטים", היא מודה, "הנסיעות, הראיונות, הצילומים, המתח והכל בד בבד עם הלימודים, התלמידים שלי והמשפחה הפרטית שלי. אבל היום אני בטוחה שהכל היה שווה". 
לעליא ארבעה ילדים פרטים, ובעל שהוא מהנדס מצליח בחברת חשמל, אחריו הגיעה המשפחה לאילת. "בעלי אפילו יותר נרגש ממני", מספרת עליא בחיוך, ומודה לו ולילדיה על הפרגון והתמיכה לאורך כל הדרך. "הוא כל הזמן אומר לי שזו סגירת מעגל. הוא כל כך גאה בי כי מי כמוהו רואה את העבודה שאני משקיעה גם מאחורי הקלעים. בעלי הוא חבר טוב ובעל תומך וזה חשוב כל כך בדרך שלי להצלחה. את תקופת האפליה הוא קיבל מאוד קשה. בכל התקופה בה לא קיבלתי עבודה באילת נאלצנו להישאר מאחור בבאר שבע וכולנו כמשפחה יצאנו נפגעים מזה, כולל הילדים שנאלצו לא לראות את אבא בכל יום. הוא, ביחד איתי, ניהל את המלחמה וכמעט הרים ידיים, אבל אני לא הייתי מוכנה. עם כל הצניעות אני חייבת להודות שתמיד ידעתי מה אני שווה ולא הייתי מוכנה לוותר. שנה אחת הייתי ללא עבודה. שלחו אותי מלשכת התעסוקה לעבודה שלא הייתי מוכנה לעשות. אמנם אני תמיד אומרת שכל עבודה מכבדת את בעליה אבל באמת, אני מורה, עם תואר בספרות עברית, תואר בלימודי המזרח התיכון, תעודת הוראה בערבית, למה הייתי צריכה להתפשר על משהו אחר, בעיקר כשידעתי שבדיוק באותה תקופה חסרו במערכת החינוך באילת מורים לערבית וכי יש מישהו שיכול ללמד ערבית טוב יותר מאשר ערבייה?", היא פורטת בכאב אבל ממהרת להתעשת וחוזרת למציאות הוורודה של חייה. 

לא בא לך להסתובב היום עם שלט שאומר- תראו מה כמעט פספסתם?
עליא צוחקת: "גם בלי התואר הזה אני יכולה לומר לך שאני מאוד מוערכת. בבית הספר שלי וגם מחוצה לו ומקבלת הצעות עבודה מכל מיני מקומות, אבל טוב לי בגולדווטר".

את חושבת שהצלחת לפתוח דלתות למורות ערביות אחרות עם חיג'אב?
"אני לא בטוחה. לראיה, אני עדיין המורה היחידה שעוטה חיג'אב במערכת החינוך בעיר".

איך עברה תקופת המבצע הצבאי האחרון?
"אף פעם, לאורך כל הדרך, לא שמעתי הערה גזענית בכיוון שלי. הילדים וגם ההורים יודעים להפריד. גם בצל המלחמה האחרונה והאירועים הקשים קיבלתי טלפונים מהורים שהתקשרו אלי דווקא לברר שאצלנו הכל בסדר. אני מרגישה שאני נותנת הרבה אהבה לילדים אבל מקבלת אהבה חזרה בשפע".

מה האני מאמין שלך בחינוך?
"שעם כל הכבוד לפן הפדגוגי, חשוב שהתלמידים שלי ייצאו בני אדם. הפן הערכי והחברתי חשובים מאוד בדרך להפיכתם בני אדם טובים יותר, ערכיים ומוסריים. אני מדברת עם כל ילד בגובה העיניים ולשמחתי מצליחה לחולל אצל הילדים שינויים".

עם האג'נדה החינוכית שלך, מה המסר שלך למורים?
"לא לוותר על שום ילד ולא לתייג ילדים. אפשר לקדם כל ילד מהמקום בו הוא נמצא. ילד שטוב לו ומרגיש מקובל הוא בוגר מצליח שתורם לחברה. גם אם יש ילדים שמוותרים לעצמם, אסור למורים לתת לזה לקרות. אני מאוד מאמינה בשיתוף פעולה ובמשולש ההכרחי: מורה- הורה- תלמיד. חשוב לדבר בשפה אחידה. אני משתפת את התלמידים שלי ומתייעצת איתם והם מרגישים פתוחים מספיק כדי לעשות את זה איתי".

לאן עליא רוצה להגיע?
"השאיפה שלי היא להמשיך להיות מורה תומכת, מקדמת תהליכים, מאמינה בילדים. בשלב הזה אני מאוד אוהבת לחנך וחשוב לי הקשר הישיר עם התלמידים, אם אהייה יועצת או מנהלת זה ירחיק אותי מהמגע האישי עם הילדים ואני עדיין צריכה את הקשר היום יומי איתם. בהמשך, מי יודע, אין לי ספק שארצה להתקדם, אבל יש לזה עוד זמן".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש