יוצאת לאור

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 14/5/2021 16:32 ● ערב ערב 3017
מתי בפעם האחרונה חשבתם על הילד/ה שהייתם? מתי נתתם להם לצאת החוצה? או שאולי אתם מתביישים בילדים שהייתם ומנסים להסתיר? ● כשהיא אוטוטו בת 39, לירית אבן גזית מגשימה חלום ישן וחותמת על ספר ביכורים שיגרום לכם להיזכר בילדות, יפליג אתכם אחורנית בשנים ויגרום לכם לצלול אל תוך חוויות בילדות ששכחתם, או סתם ניסיתם להדחיק ● בספר 'יוצאת לאור' סוחפת אותנו המחברת אל העולם הפנימי שלה ואגב כך גורמת לעולם הפנימי שלנו לפרוץ החוצה ● ספר שהוא מחשבה, שינוי, גדילה, ובעיקר ריפוי
יוצאת לאור
''אחד המשפטים שאני מחזיקה מהם אומר- להפוך את הדפקט לאפקט''. אבן גזית
תגיות: ספרות

מי שמכיר את לירית אבן גזית, מורה בבית הספר צאלים, קואצ'רית שהגיעה בעצם לעולם החינוך דווקא מעולם הבמה, לא ממש ירים גבה כשישמע שלירית חתמה על ספר הביכורים שלה. אחרי הכל, לכל מכריה היה ברור שהיא תכתוב ספר, אלא שלאף אחד לא היה ברור למה היא חיכתה עד עכשיו. אבל היא חיכתה. לטיימינג הנכון ולרעיון הנכון שיזניקו את כל הסלילים שלה בראש לעבודה אינטנסיבית ומהירה שהולידה את ספר הביכורים שלה 'יוצאת לאור'. 

 

כותבת מילדות


היא כותבת בערך מאז שהיא יודעת לחבר מילים למשפטים. עוד לפני שהיא עצמה ידעה לכתוב, היא הייתה מבקשת מבני המשפחה שלה לכתוב עבורה את הסיפורים ואת המחברת ההיא היא עדיין שומרת איתה למזכרת, כדי שאף פעם לא תשכח שהכתיבה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד ממנה. בבית ספר צאלים בו היא מלמדת היא מחברת בין אהבתה לתחום החינוך לבין אהבתה לבמה ולכתיבה, כותבת, מביימת ועושה תיאטרון וגם בפרויקטים חיצוניים. בפייסבוק כבר יש לה קבוצה של מעל 1,200 איש שקוראים אותה ואת מה שיש לה לומר בשירה, פרוזה, מסרים ובכלל. "אבל יש שנים שגם כשאת אוהבת משהו כל כך, הוא נרדם בך וזה מה שקרה לי עם הכתיבה. לפני שלוש שנים פתחתי את המחשב והחלטתי שאני מפקסת חזרה את נושא הכתיבה. ככה המערכת חזרה לעבוד, השימון של הדברים התחיל לפעול והקורנה רק סייעה לזרז עניינים".

 

 

הקורונה כזרז


כמו אצל אחרים, גם אצל לירית הקורונה נתנה פוש לחלומות נדחקים. "זו הייתה שנה מהממת לחלוטין בלי מירכאות", היא אומרת לי בבטחה. "העולם היה צריך שנה כזו שגרמה לאנשים להתחבר אל תוך האני הפנימי שלהם". מודעה שהיא ראתה בימי הישיבה בבית החזירה אותה לאהבה הישנה שלה- הכתיבה. 
זה לא שהיא הפסיקה לכתוב, ועדיין, אף פעם זה לא הבשיל לכדי ספר. "פניתי להוצאה לאור 'ניב', שעובדים איתה המון סופרים מוכרים, שלחתי להם כמה חומרים שלי והם מצדם נתנו לי את האור הירוק שזה היה נחמד מאוד, רק שבפועל לא היה לי עדיין ספר. ככה נזרקתי למים העמוקים. נכנסתי לתהליך מואץ בטירוף. ביליתי את ימי ולילותי  מול הים עם המחשב והצורך הזה לעמוד בזמנים פיקס אותי. תוך שלושה חודשים העמדתי את הספר ושיהיה ברור, ההוצאה לאור ליוותה אותי וייעצה לאורך כל הדרך. את הלחיצה על כפתור ה-'שלח' עשיתי בחוף הדקל על כוס קפה. אני יכולה לומר בלב שלם, שלמרות הליווי של ההוצאה לאור, אני ורק אני חתומה על כל פסיק ונקודה בספר. הם לא התערבו לי בשום מילה שנכתבה. עבורי זה היה מסע טיפולי מטורף ולא לחינם שם הספר הוא 'יוצאת לאור".

 

כתיבה שהיא ריפוי


מתוך הספר: "לא חשוב כמה רחוק תלכי, נוצרת מקרבה, מרסיסי מציאותה, כחלקים מדמותה. אלו שנכחו מול עינייך, נוצרו בליבך, נכוו בנשמתך וחוברו אט אט לאשה שאת".
את ספר הביכורים שלה פותחת לירית במכתב סליחה לילדה הפנימית שבה.

למה סליחה? אני תוהה ולירית מסבירה: "זה בעצם המסע בו עוסק הספר. בכל אחד מאיתנו יש את הילד הפנימי, אבל במרוצת השנים אנחנו מתרחקים, מטשטשים, בונים לעצמנו דמות מלאה בחומות, ומתרחקים מדמות הילד שלנו. שוכחים לחבק, לאהוב את החיים, שוכחים להיות כמו ילד שיודע ליפול ולקום. 
בהמשך, חילקה לירית את הספר לשניים: בחלק הראשון היא פורסת קטעי פרוזה קצרים ילדה- אשה. סיפור קצר מעיניה של ילדה ומיד לאחריו, את סיפורה של אותה ילדה כשהיא אשה. "אמנם אין קשר בין הסיטואציות", היא מסבירה, "אבל כשאת קוראת את הקטע של האשה, את יכולה להבין מה היה באותה ילדה שהפך אותה לאשה כזו ואיך הילדה שבה השפיעה עליה והפכה אותה לאשה הזו". את החלק השני הקדישה לירית למה שהיא מגדירה "המסע שלי חזרה אלייך". ודי מלקרוא את תוכן העניינים כדי להבין איך מפרק לפרק היא נפתחת, איך מפרק לפרק היא מעזה לחשוף עוד ועוד חלקים מעצמה ועוברת מסע של ריפוי והבנה עצמית תוך כדי תהליך של כאב, כעס, אהבה, קבלה עצמית וחיבוק מחדש לילדה הפנימית שבה".

עד כמה שמת את עצמך על שולחן הניתוחים בספר הזה?
"בחלק הראשון של הספר אני תמיד דמות נוכחת בסיפורים. מאחר ואני עובדת עם נשים ונערות, אספתי הרבה מהסיפורים שלי ושלהן, עשיתי עבודת טשטוש ודימיון על מנת לא ליצור תבנית מזהה של אותה אשה. החלק השני של הספר הוא הרבה יותר אישי ובעצם מדבר רק עלי. יש בו דיאלוגים שלי אל הילדה הפנימית, אליה אני פונה בהתחלה כאל דמות זרה ולאט לאט אני מתחילה להתקרב אליה".

 

 

"הרגע בו בחרתי לברוח מהחלום"


אני מנסה לחפור מתחת לשכבות שלירית מנסה להסתיר. נוגעת לא נוגעת במה למעשה היה שם בעברה ומגלה שהדבר ששבר אותה בצעירותה היתה ההחלטה שקיבלה לעזוב את בית הספר למשחק. "הרגע בו בחרתי לברוח מהחלום והתגשמות חיי", היא מסבירה. "כי לא יכולתי להתמודד עם החשיפה. לא הצלחתי להתמודד עם הרצון לשבור אותי ולחבר אותי מחדש, כי זה מה שעושים בבית ספר למשחק ואני לא הצלחתי להבין שזה חלק מתהליך של צמיחה. כשהיו מנסים להבין מאיפה זה בא אצלי, אני לא הייתי מוכנה לחשיפה מלאה והתפרקתי- פיזית ונפשית וגם כשהתפרקתי וזה לא היה ברגע בו עזבתי את בית הספר למשחק, לא הבנתי שזה הגיע משם בעצם ואז, בעצם, את כל מה שדרשו ממני לעשות בבית הספר למשחק עשיתי עם עצמי- לפתוח, להתקלף, לגעת בנקודות הפחות נעימות בעצמי ואת הדברים האלו אני חושפת בספר ולא נכנסת לקטנות, אלא בנגיעות, בתמונה, במשפט, כי הרעיון הוא לא שתדעו מי זו לירית, אלא שכל אחד יצליח דרך מה שאני עברתי, למצוא את הילדה או הילד שבתוכו. מצד אחד, כשכתבתי את הדברים האלו זה היה לגמרי ריפוי לעצמי, מצד שני, נתתי לקוראים את הכלים לרפא את עצמם".

 

לא עומד בשום ז'אנר


מתוך הספר: "כשסוטים מהשביל ואובדת הדרך לעצמנו, יש להשיב אותה. אם לא נעשה זאת בעצמנו, זה יבוא כרעם ביום בהיר מהשמיים, מבחוץ או כבעיטה כואבת מתוכנו".
אל תנסו לקטלג את הספר הזה בשום קטגורייה ספרותית. לירית עצמה מודה בחיוך: "הספר בעצם לא עומד בשום ז'אנר ספרותי, אבל הכתיבה הזו היא שאיפשרה לי סוף סוף להוציא את הרגשות. הכתיבה היא המקום שמחבר אותי לנשמה ולרגש".

מה גרמה לך כתיבת הספר?
"כשהחלטתי לעזוב את בית הספר למשחק למדתי קואוצ'ינג והוראה על אוטומט. נאחזתי בזה שגיליתי עוד משהו שאני אוהבת וטובה בו- החינוך. לגעת בנפש של ילד, להיות שם בשבילו כדי שיהיה לו את המינימום לעשות כבוגר ואני גם היום 'עוף מוזר' במערכת" ולשמחתי, מאפשרים לי לעשות את מה שאני אוהבת. בחינוך אני מכוונת לערכים הבסיסיים. לא משנה לי מאיזה בית באת, אלא מה אתה עושה ואיך אתה יכול לקדם את עצמך. מה אתה יכול לקחת מהסל שלך כדי למנף את עצמך. אחד המשפטים שאני מחזיקה מהם אומר- להפוך את הדפקט לאפקט וזה מגיע מתוך הכרה שלכל אחד מאיתנו יש את הדפקט, השאלה היא כמה מסכות אנחנו שמים על עצמנו. אחד הדברים הגדולים שגיליתי ואני מתרגלת אותו- תהיי חזקה, תפגיני חולשה, החוזק שלנו מגיע דווקא מהיכולת לדבר על החולשות שלנו. ואת כל הדברים האלו ועוד הרבה, למדתי מעצם כתיבת הספר. המסע שלי מתחיל מתוך רצון לעשות Restart. בהתחלה יש כעס מאוד גדול, כאב שמעיד על זה, שאם כואב זה הזמן ויש מקום לריפוי ואז מחפשים איך והתשובה היא דרך קבלה ואהבה עצמית, זה התהליך שאני עוברת בספר ואיתי הקורא".

הספר שינה אותך?
"ברור. אין לי בכלל ספק. לא יכולתי 'למכור' משהו שלא חוויתי בעצמי. בעקבות תהליך השינוי שעברתי אגב כתיבת הספר המציאות שלי היום שונה ממה שהיתה אפילו חצי שנה אחורנית".

איך את מציעה לקוראים לגשת אל הספר?
"חשוב להגיע אליו מתוך מקום שאולי הוא יצליח לעזור להם למצוא בין הסיפורים את הילד/ה הפנימי שבהם. גם אם זה יהיה אירוע אחד, או משפט, שיצליחו לגעת בילד הפנימי,  ולנסות להבין איזה מרחק נוצר בינו לבין מי שהם היום ויעזור להם לרצות לצמצם את הפער. מאוד חשוב לי שכל בן אדם, גם אם עברא חוויות מכוננות בילדות, יזכור, שבבסיס של כל ילד יש שמחה, אהבה, סקרנות, חלומות ואמונה שהכל אפשרי וחשוב שהאדם הבוגר שהוא נעשה יידע להחזיר לחייו את כל הרגשות האלו גם אם הם כבר הודחקו".

איך ההרגשה להחזיק בספר הביכורים שלך?
"כשאנשים פותחים את הספר ואומרים לי יווווו אני חווה את ההתרגשות דרכם. אני מבינה את עצם הרעיון שכתבתי ספר משלי, אבל זה מרגיש לי עדיין כל כך בוסרי. נורא חשוב לי שיבינו מה אני רוצה להעביר בספר, מאוד פישטתי את הכתיבה שלי כדי להיות נגישה לקהל הרחב. כל אחד יאמין שמה שהוא קרא זה המשהו שהוא חושב וכן, לפעמים אנשים בונים לעצמם דברים סביבי. לא סתם קראתי לספר 'יוצאת לאור' וזה הגיע מתוך ההתמודדות שאם יש לך מה לומר- תוציאי את זה וכן, גיליתי שכמה שאת הופכת את הדברים הכתובים ליותר אישיים, אנשים יותר מתחברים, ועדיין חשוב לי מאוד להבהיר שזה מסר לחיים ולא רק מסר בספר".

יהיו עוד ספרים?
"בטח, חייב שיהיו עוד. אני בחורה שמאמינה שהכל יכול להיות. במחינתי הספר הזה הוא תחילתו של מסע שאף פעם לא נגמר וכל שלב צריך ציון דרך. 

איפה אפשר להשיג?
"הספר נמכר במחיר 78 ש"ח, כרגע באתרים למכירת ספרים או במכירה אישית אצלי. תוך כדי התקדמות נקבל החלטה אם להכניס אותו לחנויות".
אנחנו נפרדות בחום לא לפני שגם אני רוכשת מלירית ספר. בהקדשה שהיא כותבת לי היא מאחלת: "הלוואי ותתחברי, תאהבי ותחבקי את הילדה הפנימית שבך. תודי לה על מי שהייתה ועל האשה המדהימה שצמחת ממנה להיות. תמיד תצעדי באורה ולצדה עם המון אהבה במסע".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש