הכי סבתו'ש בעיר

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 14/5/2021 16:28 ● ערב ערב 3017
במשך שנים הציגה מירה סיבוני (יפת בצעירותה) חזות יפה, מטופחת וזוהרת ● ילדה יפה אילת שדיגמנה, חייכה והייתה על גל ההצלחה ● מה שלא רבים ידעו שלאורך כל שנותיה הצעירות סבלה מירה מחרמות אלימים מצד ילדים וצעירים שסבבו אותה, ניצלה מאונס קבוצתי והכל בשם הקנאה וההצלחה המוקדמת ● בסוף החודש היא תעלה בביטחון רב על במת אומנויות הבמה באשדוד ותייצג את אילת בתחרות 'הסבתא של המדינה' ● רק בת 49, אמא לילדה וסבתא לחמישה, היא תייצג את הסבתא הלוחמת, החזקה, המתנדבת, הסבתא שלא ויתרה ● שכן, ''כל אחת חייבת לעשות לעצמה למען הנשמה'', היא אומרת השבוע
הכי סבתו'ש בעיר
''בשנת 2000 הייתה תצוגת האופנה האחרונה שלי, לא האמנתי שאקח עוד חלק בחוויה כזו'' ● צילום: אורי קריספין

בגיל 49, כשהיא כבר אמא לילדה בגירה בת 28 וסבתא לחמישה נכדים מקסימים, מירה סיבוני מציגה חזות מרשימה. 55 ק"ג שמתחלקים על פני 1:68 מטר, תמיד עם לוק מוקפד ומטופח. כזו היא מירה, שגם כשהיא מתנדבת במשטרת אילת על תקן אחראית מתנדבים ויוצאת לעבודת השטח הסיזיפית, היא לא מוותרת על השיק הטבעי ונראית כמו שכולם מחמיאים לה כמו שח"מית (שוטרת צעירה). אבל מירה לא מסתחררת מהמחמאות שהיא מקבלת לאורך השנים.

 

איימו עלי "נזרוק עליך ירקות"


תמיד היא הייתה כזו, נראית טוב, מקרינה זוהר, את הנתונים הטבעיים שקיבלה במתנה היא תרגמה לקריירת דוגמנות כבר מגיל צעיר והפכה לאחת הדוגמניות הצעירות המבוקשות באילת, כשהיא רצה בימים הטובים של העיר מתצוגה לתצוגה ולעיתים חותמת על 8-9 תצוגות ביום. אלא שלא רבים ידעו אז שהחיוך הגדול שהיא שלחה לכל עבר הסתיר את מה שעבר עליה באמת בחייה האישיים. 
"מאז גיל צעיר עברתי חרמות, ממש עד לפני הצבא. זה כלל השפלות, העלבות ואפילו מכות", מספרת מירה באומץ. "באחת הפעמים בהן רציתי להגיש מועמדות לתחרות מיס אילת, צעירים איימו עלי שאם אעז לעשות את זה הם יצעקו לי בוז ויזרקו עלי על הבמה ירקות, אז ויתרתי. פעם אחרת כמעט ונדרסתי, כי הילדים עשו לי כל כך רע בבית הספר, ברחתי בריצה וכמעט נדרסתי". אם לא די בכל אלו מירה מספרת כי כמעט עברה אונס קבוצתי, אלא שכשהיא הבינה את הכוונה היא ואימה הגיעו באופן אישי לכל המעורבים בתכנון וסגרו את הפרשה. 
גם כשהייתה כבר בכתה י'ב החרמות לא פסקו. "היה יום שיצאנו כל הכתה לקטיף מלונים באזור אילת", היא נזכרת איך זרקו עליה ועל חברתה הטובה סנונית מלונים. "אז נאלצנו לעזוב את המקום והגענו לאזור שכולו היה מלא מוקשים. יצאנו משם בנס כי שבוע לאחר מכן, באותו מקום בדיוק, ג'יפ עלה על מוקש ושני נוסעיו נהרגו. סיפור מוכר בעיר. כך שמצד אחד חייתי חיי זוהר של דוגמנות, איפור, יופי, בגדים יפים והרבה חיוכים, ומצד שני ממש סבלתי, אבל החלטתי שאני לא נשברת כי אהבתי את העולם הזה מאוד". אני מנסה להבין ממנה אם יש לה מושג למה התנהגו אליה ככה ומירה נשבעת שאין לה מושג. "אולי זה בגלל קנאה, אולי זה כי שידרתי משהו כלפי חוץ, כך או כך, אף פעם אין להתנהגות כזו הצדקה. היום כשהיא שומעת את הסיפורים על הצעירים והצעירות שעוברים חרמות הלב שלה מתכווץ והיא לגמרי מבינה מה הם עוברים ועד כמה קשה להם ההתמודדות.

 

לא פשוט לבצע את המשימות האלו כשאת ילידת אילת ומכירה את הנפשות הפועלות''. במדי המתנדבת במשטרה

 

ואז הגיעה תחרות הסבתא של המדינה


בחודשיים האחרונים מירה הפעילה עסוקה אפילו יותר. בסוף החודש הקרוב היא תעלה על הבמה באולם אומנויות הבמה באשדוד כאחת מתוך 31 הפיינליסטיות בתחרות 'הסבתא של המדינה', תחרות אותה מפיק זו השנה השישית המפיק וצלם האופנה אורי קריספין. מירה היא הנציגה השלישית של אילת בתחרות במרוצת השנים. כשאני שואלת אותה איך הגיעה לזה בכלל, היא צוחקת ומספרת שרק בגלל התחרות הזו היא פתחה פייסבוק כדי להישאר בעניינים. 
בשנה שעברה היא פספסה את הרישום לתחרות, וכשהבינה כי גם השנה, אף על פי ולמרות הקורונה תתקיים תחרות נוספת, היא הגישה מועמדות, אך חששה כי שוב פספסה את המועד. לשמחתה, שבועיים לאחר מכן היא זומנה לאודישנים, מאושרת לגלות כי הפעם, לא איחרה. "מבחינתי זה היה חלום, להגשים את החוויה שכל כך רציתי לקחת בה חלק. לחזור אחורנית בשנים לתקופה ההיא של הדוגמנות שאהבתי". כמעט בכל שבוע היא עולה לאשדוד, לוקחת חלק בהכנות, בסדנאות ונהנית מכל רגע. "מאחר ויש לנו 40 נותני חסויות שזה המון", היא מספרת, "אנחנו נהנות מהרבה פעילויות, ימי צילומים ועוד. ביום רביעי הקרוב אנחנו עוברות סדנת איפור אצל מלכת היופי לשעבר רוית אסף, בהמשך נעבור סדנת הליכה על במה, יש ימי צילומים וזו לגמרי חוויה מהנה. היכרתי במפגשים האלו חברה של סבתות מקסימות בגילאים שונים, מאילת ועד נהריה, סבתות מכל הסוגים ואנחנו מתחברות מצוין".
לצד החוויה המהנה, העובדה כי היא נאלצת לעלות לכל פגישה באוטובוס ("כי בטיסות אין סיכוי שאספיק להגיע"), גורמת לה לנסוע עם חבר'ה צעירים שיורדים או חוזרים מאילת. "הנהגים מקסימים", היא ממהרת להבהיר, "אבל האוכלוסיה הצעירה של היום לגמרי לא פשוטה ולא פעם אני מוצאת את עצמי בנסיעה לגמרי לא מהנה.

 

 

גיבוש הנבחרת היה קשוח


"בכל שנה אנחנו מצליחים לגבש חבורת סבתות מקסימה", אומר השבוע מפיק האירוע אורי קריספין, שמציין כי גם השנה ישנו תמהיל מעניין של סבתות בין הגילאים 40 ועד 70.  "ואם מישהו חשב שזה קצת פחות הוגן לערבב בין הגילאים האלו, שיהיה ברור שהגיל לגמרי לא קובע. התחרות הזו היא בעיקר מפגש מהנה בין נשים ששוברות את השגרה ונהנות משורה של סדנאות ופעילויות שאנחנו מארגנים להן", הוא מספר. 
לדבריו, השנה, יותר מתמיד, הגיעו להפקה מאות פניות ממועמדות, מהן עברו רק 70 לאודישנים באולם ומהן נשארו 31 פיינליסטיות שיעלו בסוף החודש על הבמה באירוע הגמר הנוצץ, שלא רק ידרוש מהן לדגמן ולהציג הליכה בטוחה על הבמה, אלא גם ילווה בתכנית אמנותית עשירה. "כולי תקווה שלקראת סוף החודש נעבור עוד שלב של הקלות במגבלות הקורונה ונוכל למלא עוד יותר את האולם בצופים", הוא אומר, ומבטיח, שגם אם כן וגם אם לא, צפוי אירוע מרשים ומרגש. 
על מנת לא ליפול בבחירה לא הוגנת, נקבעה גם השנה קבוצת שופטים שיבחרו באירוע הסיום את שמונה הזוכות בתארים השונים. "הרי זה לא יהיה הוגן שסבתא שיש לה נכדים בתיכון תהנה מכמות גדולה של מצביעים צעירים לעומת סבתא שאין לה את אוכלוסיית היעד הזו", הוא מסביר. "הסבתות מקבלות שורה של משימות ונבחנות בערב התחרות על קריטריונים שונים, על ידי אנשי מקצוע בתחום", הוא מבטיח. "בגיבוש הנבחרת הסופית שהיה קשוח, היה לנו חשוב שאלו יהיו סבתות שהן פעילות, מתנדבות וכן, שיהיה להן סיפור עם מסר". ואין בכלל ספק שמירה שלנו עונה על כל אלו.

 

 

למרות המחלה- מתנדבת


גם לאחר שעברה את תקופת החרמות בביה"ס, מירה ידעה ימים לא קלים. היא התחתנה בגיל צעיר ולאחר שילדה את בתה, חטפה את מחלת הנשיקה לאחריה נשארה עם מערכת חיסונית כושלת שחושפת אותה לסיכונים רבים ומחלות. זמן קצר לאחר הולדת בתה, כשהיא מנסה לאסוף את עצמה, היא התגרשה, אלא שאז, היא הכירה את רוברט סיבוני והאהבה פרחה. היו אלו הנישואים השניים עבור השניים. הוא הביא לקשר הזוגי הזה את ילדיו, ובהווה את נכדיו והיא הביאה לקשר את בתה שזכתה לאב אוהב בדמותו של רוברט. 21 שנים שהם נשואים באושר ותומכים זה בזו מתוך פרגון מלא ואהבה. "הוא המלאך שלי", אומרת עליו מירה בחום ומכנה אותו 'מתוקי'. 
ולמרות שבעקבות המערכת החיסונית הירודה היא נתונה למגבלות וסכנות בריאותיות, מירה לא מונעת מעצמה לעשות כל מה שהיא רוצה. במסגרת עבודתה ביום יום היא משמשת כדיילת בכנסים בעיר ומתנדבת על בסיס קבוע באגף הסיור במשטרת מרחב אילת מזה כ- 11 שנים, כשהיא משמשת סק"מית (סגל קבוע מתנדב) ומפעילה את כל מתנדבי הסיור במהלך השנה, כ- 60 מתנדבים במספר. פעמים רבות תפגשו אותה על מדים כחולים מסיירת ברחבי העיר באירועים שונים, מגיעה לקריאות והקפצות והכל באהבה ואמונה מלאה בשליחות שנטלה על עצמה. 
"עבודת השוטרים יחד עם המתנדבים היא לגמרי לא קלה", היא ממהרת להדגיש. "אנחנו עובדים סביב השעון בכל תנאי מזג האוויר, בחום הכבד, בשטפונות, בסופות ואני לגמרי מרגישה עם זה שליחות ושמחה שניתנה לי האפשרות להיות חלק מהמערכת ההתנדבותית המדהימה הזו. אילת קולטת בחופשות אנשים רבים ואנחנו לא נחים. תפקידנו לתגבר את כוחות המשטרה על פי הצורך ולמרות שאני עושה את הדברים בהתנדבות, אני זמינה למשטרה בכל הנדרש 24/7. כמתנדבים, אנחנו חלק בלתי נפרד משוטרי הסיור. מגיעים לאירועים שמצריכים עזרה לאזרח, אירועי סמים, תקיפות, רצח, ומה לא. אמנם לא פשוט לבצע את המשימות האלו כשאת ילידת אילת ומכירה את הנפשות הפועלות, אבל למדתי לשים את ההיכרות בצד, היא אומרת ומספרת בחיוך איך רק יום קודם הסתובבה עם ניידת באזור התעשייה וגילתה רכב שחונה שלא על פי חוק בסיבוב ליד סופר במקום. "אז חיכינו קצת אולי בעל הרכב יחזור ומשראינו שהוא לא חוזר התחלנו לרשום לו דו"ח. אלא שאז הוא יצא מהסופר עם השקיות ביד, רץ לעברנו וצעק- אה זו את מירה, אשתו של רוברט, כולם אומרים עלייך שאת רעה בבית והנה את רעה גם כאן...", אז זה לא נעים", היא מודה, "אבל לומדים לחיות עם דברים כאלו בשלום. ובכלל", היא מבקשת להדגיש בחיוך, "אין גיל להתנדבות וגם אין גיל לתחרות".

יצא לך להתמודד בתחרויות ארציות כאלו או אחרות בצעירותך?
"אף פעם לא, למרות ששנים דיגמנתי".

ואיך זה שאמא שלך, המההמת בפני עצמה, יפה, שהיא כבר סבתא רבתה בגיל 70 לא משתתפת בתחרות?
מירה צוחקת ומבהירה: "הצעתי לה להשתתף, ברור שהצעתי לה. היא מהממת ומדהימה. סבתא רבתה גאה. כשאנחנו מסתובבות ברחוב ואני קוראת לה 'אמא' אנשים המומים. אף אחד לא מאמין שאני סבתא ובטח לא מאמינים שהיא סבתא רבתא. היא נראית נהדר וחוגגת 70 וזה לא ייאמן אבל היא לגמרי לא הטיפוס של תחרויות כאלו".

מפרגנים לך?
"יש לי משפחה מהממת, תומכת ומפרגנת, בעל מקסים שמעודד אותי לפרוש כנפיים ולעשות מה שטוב לי וחברים שדוחפים קדימה. במשטרה אומרים לי שכשאני על מדים אני נראית שח"מית (שוטרת חיילת), היא מחייכת בגאווה. "אבל שיהיה ברור, אני לא הולכת לתחרות הזו בשביל זכייה או טייטלים, אני רואה בזה לגמרי ספורט, ומה שיהיה יתקבל באהבה. מה שהכי חשוב בכל התחרות הזו הם התהליך, החוויה המהממת שאני עוברת בעצם הימים האלו. אז נכון שלא קל לנסוע למרכז בתדירות גבוהה ולהשאיר את היום יום מאחור, אבל אני חושבת שכל אשה חייבת לעצמה גם את המקום העצמי הזה, את המשהו הזה שהיא רוצה וצריכה לעשות למען עצמה, במרוץ המטורף של החיים".

עד כמה את מתרגשת?
"וואו מאוד. זה לגמרי מחזיר אותי לימי הדוגמנות של פעם. בשנת 2000 הייתה תצוגת האופנה האחרונה שלי, לא האמנתי שאקח עוד חלק בחוויה כזו. זה מחזיר לי את הפרפרים לבטן".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש