תושבת אילת שהורשעה בתקיפת בן זוגה הורשעה בבית המשפט השלום באילת וערעורה למחוזי נדחה. היא ביקשה לערער על הרשעתה לבית המשפט העליון תוך שהיא מבקשת כי תבחן מחדש ההלכה הקובעת כי אי הרשעה הינה מקרה חריג שבחריגים וביקשה להכיר באי הרשעה כחלק ממתחם הענישה שעל ביהמ"ש לבחון במסגרת העונש/ים האפשריים. ביהמ"ש העליון דחה את בקשתה והותיר את ההלכה הקיימת על כנה.
האישה הורשעה לאחר שהודתה כי תוך כדי ויכוח עם בן זוגה בקשר למצבם הכלכלי היא שרטה אותו בידו. ביהמ"ש השלום גזר עליה מאסרים על תנאי והתחייבות למניעת עבירה ואף העמידה לתקופת מבחן בת שנה של א לעבור עבירה דומה, אלא שהאישה טענה כי יש לבטל את הרשעתה ולפיכך ערערה למחוזי. בדחותו את בקשתה פסק המחוזי מפי סגן הנשיאה השופט אליהו ביתן כי למעשה, הסנגור מציע לשנות את הדין הקיים, כך ששאלת אי ההרשעה תיבחן באספקלריה של עקרון ההלימה. ההצעה מעניינת, אולם, בית המשפט איננו הכתובת לכך, ודאי שלא בערכאות הדיוניות. במצב הדברים הקיים שאלת אי ההרשעה נבחנת בהתאם לכללים ולשיקולים שנקבעו בפסיקה, בהלכת כתב ובפסקי דין שניתנו ברבות השנים מאז, ואלה שרירים וקיים ויש לפעול לפיהם.
יודגש שאי הרשעה איננו ביטוי של הקלה בעונש. מי שעשה מעשה קל, מורשע ומקבל עונש קל. על מנת שבית המשפט יבטל הרשעה של נאשם שנקבע שהוא ביצע מעשה עבירה, הוא צריך להשתכנע, בין היתר, שההרשעה עצמה תגרום לנאשם פגיעה משמעותית שאינה עומדת בפרופורציה למעשה העבירה שהוא ביצע. בענייננו, מעשה המערערת בנסיבותיו איננו חמור, ובהתאם לכך גם העונש שהוטל עליה, אולם אין בקלות היחסית של המעשה, כשלעצמה, כדי להצדיק את ביטול ההרשעה. המערערת איננה טוענת שההרשעה תגרום לה לפגיעה מוחשית כלשהי, שלא לדבר על פגיעה משמעותית", ביהמ"ש אף הזכיר כי שרות המבחן לא המליץ על ביטול הרשעת האישה. אלא שהאישה לא אמרה נואש ופנתה בבקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון שדחה בשבוע שעבר את בקשתה לאחר שאישר את פסיקת המחוזי לאחר שקבע כי אין לעדכן את ההלכה הקיימת ולמעשה קבע כי אי הרשעה לא יכולה להיחשב כחלק ממתחם הענישה שבודק ביהמ"ש, אלא רק חריגה נדירה שתתקיים בנסיבות בהן יוכח כי למורשע יגרם נזק לא מידתי ביחס להרשעתו וכי חריגה כזו יכול ותתקיים רק לאחר שהורשע ונגזר עונשו.
רע"פ 547/21 ; 19885-10-20
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת