סמלה של המועצה האזורית חבל אילות גוסס ולאף אחד לא אכפת

אם תסתכלו היטב על התמונות של נאת דקלי הדום הייחודית הנטועה צפונית לאילת, שהיא אגב גם הצפונית ביותר בעולם,  תגלו שעד לפני כמה שנים הייתה נאת המדבר הזו ירוקה ופורחת, אלא שמשהו קרה שם בשנים האחרונות, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שבתמונות שמצולמות שם היום ניתן לראות בבירור כי נאת המדבר מתביישת וכי חלק מדקלי הדום הנדירים והעתיקים מתים. "במשך כל השנים השקו אותם השקייה מלאכותית", מספר מורי חן, פעיל סביבתי, "אלא שלפני כמה שנים הפסיקו את ההשקיה. אולי מדובר בבעייה הידרולוגית אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהדקלים מסביב משגשגים ורק אלו מתייבשים וכאילו לאף אחד לא אכפת". 
לטענתו, הוא פנה כבר כמה וכמה פעמים לרשות שמורות הטבע ועדכן בנושא אבל שום דבר לא ממש השתנה מאז. "אולי מישהו לא שם לב שההשקיה לא עובדת, אולי מישהו נרדם בשמירה, כך או כך, אין שום סיבה לייבש את העצים המיוחדים האלו", מבהיר חן. באתר 'טבע ונופים בישראל' הובהר כי מדובר בעץ נדיר מאוד בחופי מזרח סיני ועיקר תפוצתו  במזרח אפריקה. עוד נכתב כי בשל סכנת התייבשות המאיימת על עצים אלו עם הירידה בכמות המשקעים באזור אילת בשנים האחרונות , הם מקבלים תוספת השקיה בטפטפות שהונחו סביבם. 

פנינו לדוברות המועצה האזורית חבל אילות, שדקל הדום הוא סמלה הרשמי,  וביקשנו לדעת האם יש להם חלק בהשקיית נאת המדבר שבתחומם. מדוברות המועצה הפנו אותנו לרשו תהטבע והגים שהנושא מצוי באחריותם.

בבדיקת הנושא מול רשות הטבע והגנים נמסר: "עצי הדום בערבה הם אוכלוסייה קטנה ומבודדת שנמצאת בגבול התפוצה הצפוני של מין זה בעולם, כאשר ישנן אוכלוסיות גדולות מאוד בעולם שאינן נמצאות בסיכון כלל. השקיה מלאכותית על פני השטח לא נמצאה כיעילה לשיקום העצים ואף עלולה להוביל למינים מתפרצים בסביבתם". את האפשרות הזו דחה השבוע חן, שהבהיר "אני אמנם לא אגרונום ולא איש מקצוע בר סמכותא בתחום, ואולם לא צריך להיות מלומד כדי לראות שבמשך כל השנים כשהעצים האלו הושקו הם נראו נהדר ואילו בשנתיים האחרונות מאז שהם לא מושקים חלק מהעצים הבוגרים כבר מתו".

הצלנו את הדקלים? בדיוק ההיפך!

מאת: איציק נועם
וותיקי אילת עוד זוכרים את כוונתה של רשות שדות התעופה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, למקם את שדה רמון בעין עברונה, ק"מ ספורים דרומית למיקומו הנוכחי. עצם המחשבה עוררה אז בקרב תושבי אילת וחבל אילות פלצות. המיקום שנבחר היה ממש בלב נאת הדקלים המפורסמת, ומשמעותה היתה שהדקלים היו מוצאים עצמם באמצע כיכר בדרך לשדה. אז, זה נראה כמו חלום בלהות עבור שוחרי הסביבה שהרימו באוגוסט 1998 קול זעקה ואף הפנינג ססגוני (בחסות 'ערב ערב באילת') תחת הכותרת "הצילו את הדקלים", ואכן, המאבק צלח והשדה הוזז צפונה והדקלים ניצלו? מסתבר שבדיוק ההיפך. כשמביטים בגסיסתם הלא מפוארת בימים אלו קשה שלא לשאול האם לא טעו כל אותם שוחרי סביבה, שלא רק שהאריכו לכולנו את הדרך בעוד חמש דקות נסיעה מזהמת, גם פספסו את ההזדמנות של נאת הדקלים הזו לזכות בהשקיה סדירה וטיפול כיאה למעמדם. בעוד ששונית האלמוגים של אילת שאף היא הצפונית בעולם זוכה ליחס פריבילגי מוצדק, נשכחו דקלי הדום הצפוניים בעולם והושארו מאחור ולאיש לא אכפת. כעבור שנים נחתם הסכם השלום עם ירדן ובסמוך לנאת הדקלים הוקם מעבר הגבול 'רבין'. אקולוג מחוז אילת אז ברשות הטבע והגנים ד"ר בני שלמון, מתח ביקורת על התכנית שהגישה רשות שדות התעופה (רש"ת) לבניית המסוף, שכן לטענתו, עלולה פעילות המטענים במסוף המתוכנן לפגוע בעצים המוגנים. "התכנית אינה יוצרת חיץ מתאים בין אזורי מסוף המטענים לבין שטח תמ"א 8 (שמורת טבע ) המגן על 'דקלי הדום', שהם מין נדיר ומוגן", כתב אז ד"ר שלמון במכתב למנהל מעברי הגבול ברש"ת. "על התכנית למנוע מעבר אבק כימיקלים מזיקים הצפויים מהאזור התפעולי אליו תגענה משאיות עמוסות חומרים, הנמצא ממזרח לקבוצת 'דקלי הדום'. נדרש גם חיץ ויזואלי מתאים בין דקלי הדום לחניות ולאזור התפעולי".
בין אם מצבם של הדקלים הורע בשל חוסר השקיה ובין אם בשל קרבתם למסוף הגבול, טוב תעשה המועצה האזורית חבל אילות באם תצא למסע הצלה אחרון בטרם יגווע סמלה הרשמי. 

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת