בס"ד
בפרשת צו , אותה נקרא השבת הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו שכל אותם האנשים שצריכים להודות על הצלתם , צריכים להביא קורבן תודה עם כל הלכותיו ודיקדוקיו , אך בשונה מאותם 4 שחייבים להודות , את קורבן התודה רשאי כל אדם שהתרחש לו נס והצלה להביא קורבן תודה וראוי לו שיודה לה' על נס הצלתו. אבל מאז שנחרב בית מקדשנו אין לנו אפשרות להביא קורבן תודה ולא שום קורבן אחר , ולכן במקום קורבן תודה אנחנו מברכים ברכת הגומל . את ברכת הגומל מברכים רק בפני מניין של 10 יהודים " וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו " . הסיבה שקוראים מזמור זה דווקא בפסח ( ודרך אגב בהקמת המדינה תיקנו הרבנים הראשיים דאז לומר את המזמור הזה גם בתפילות יום העצמאות ) היא שאבותינו שהיו עבדים במצרים ויצאו מעבדות לחרות - הרי שהם בדיוק כמו אסיר שהשתחרר מהכלא , בהליכתם במדבר הרי שהם הולכי דרכים במקום סכנה , בחציית ים סוף הם היו כיורדי הים , וחולים - " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עלייך , כי אני ה' רופאך ". גם כיום חלה חובה נעימה עלינו להודות לבורא העולם על כל חסדיו הרבים אשר הוא עושה עמנו יום יום ושעה שעה . חז"ל מלמדים אותנו כלל חשוב : 'אין בעל הנס מכיר בניסו' , כלומר למרות שהקב"ה עושה עימנו ניסים ונפלאות בכל רגע ורגע אנחנו לא מרגישים בניסים הגדולים שמתרחשים לנו , או משום שאנחנו לא מודעים כלל לנס שהתרחש או מפני שכל כך התרגלנו לניסים הללו והכל נראה לנו טבעי ורגיל . רק כאשר , חלילה , אדם ניצב בפני שוקת שבורה למשל הוא נתקף בדלקת ריאות חריפה שמקשה עליו לנשום , או אז הוא מבין איזה חסד עצום עשה איתו בורא העולם שאיפשר לו לנשום מיליארדי נשימות בלי קושי ובלי מחשבה, " הנשמה תהלל יה " על כל נשימה ונשימה אנחנו צריכים להודות לה' שאנחנו יכולים לנשום ולא זקוקים למכשיר הנשמה. כך בכל פרט ופרט בחיינו . אנחנו לא צריכים לקבל מחלות קשות , חלילה , על מנת להודות לבורא העולם . ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם לומד מהטעויות שלו ואילו הפיקח לומד מהטעויות של האחרים , לא צריכים לחלות במחלת מעיים על מנת להודות לה' שמערכת העיכול שלנו מתפקדת כראוי , מספיק רק לפקוח את העיניים ולראות את כל הטוב שסובב אותנו תמיד ולדעת שכל מה שעושה הקב"ה – הכל לטובה. " טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון "
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת