הצ'אבי שהפך לאלוף הארץ בטריאתלון

רועי זוארץ בן ה– 25, הוא המנצח הגדול של טריאתלון אילת שהתקיים ביום שישי בעיר. לא רק המנצח, אלא שרועי, בן אילת, שעבר אחרי הצבא להתגורר ב'וינגייט' לטובת האימונים במדי נבחרת ישראל בטריאתלון, חתם על המקום הראשון בטריאתלון אילת זו השנה השלישית ברציפות ואם לא די בזה, הרי שהשנה הוא גם שבר את שיא המסלול והעמיד אותו על זמן שיא של 1:55:52 ש'.
תוסיפו לכל אלו את העובדה שבחודש יוני האחרון בטריאתלון תל אביב שנחשב לאליפות ישראל רועי זוארץ סיים במקום הראשון וקטף את התואר הנחשק- אלוף ישראל, בהחלט מגיע לו שאפו גדול.
ואם יש מישהו שעדיין לא הבין מה דורשת ממך תחרות הטריאתלון, הרי שמדבר בשחייה למרחק של 1.5 ק"מ, רכיבה על אופניים למרחק 40 ק"מ וקינוח בריצה למרחק 10 ק"מ. בתחרות ביום שישי, רועי שיצא מהמים בזמן מצוין של 20 דקות, פתח פער גדול על שאר מתחריו והוביל את כל התחרות בבטחה לבדו, כשהשני אחריו מסיים רק תשע דקות אחריו. "זה טוב ורע", מחייך רועי, "זה טוב כי אתה יכול להיות רגוע, זה פחות טוב, כי אין מי שימשוך אותך ואתה מאתגר את עצמך. העובדה שברכיבה על כביש הערבה בגלל הגבעות שיש בדרך לא יכולתי לראות אם יש מישהו מאחורי, גרמה לי ללחוץ חזק. רק כשהסתובבתי בקרבת באר אורה הבנתי עד כמה אני בפור על השני אחרי. לשמחתי בריצה הגדלתי עוד יותר את הפער", הוא אומר בחיוך. 

"אין כמו לקבל תמיכה מבית”

בהווה מייצג רועי את קבוצת 'אקסטרים תל אביב', בעיקר כי תחת הקבוצה הזו הוא מקבל יותר חסויות. "כל אחד מתאים את עצמו לקבוצה שתספק לו את המעטפת הטובה ביותר", הוא מסביר.
השנה לראשונה הגיע זוארץ לאילת הולדתו אילת כשהוא זוכה לחשיפה ותמיכה של קניון 'מול הים' באילת שלא רק תרם לו סכום כספי ראוי לטובת התחרות, אלא שגם כרזה גדולה התומכת בספורטאי המצטיין באילת, שנתלתה בקניון, עשתה עבור זוארץ הצנוע עבודה תדמיתית מצוינת ועם כל הכבוד לצניעות, כשאתה חייב ספונסרים שיתמכו בך ויעניקו לך רוח גבית להמשך האימונים וההצלחה, גם רועי הבין שאת הצניעות צריך לעיתים להשאיר בצד. "זו הייתה חשיפה מדהימה ואני מודה להם על כך מכל הלב, למנכ"ל הקניון ישראל בטיטו ולמנהל השיווק חן לבון. בתור בן אילת אין יותר כיף מזה שעסקים בעיר שלך מעריכים את מה שאתה עושה ותומכים בך. אני יכול רק לקוות ששיתוף הפעולה החד פעמי הזה יהפוך למשהו ארוך טווח".

מה רמת האימונים הנדרשת מאלוף ישראל?
"אני מתאמן במהלך השבוע בסביבות 25 שעות שזה יוצא מעל שלוש שעות ביום, ובתחילת חודש פברואר אני טס לסבב תחרויות בחו"ל, מה שאומר שיש לא מעט מאמצים אבל בעיקר בלתי אפשרי לשלב את זה עם עבודה. זו בדיוק הסיבה שספורטאים שרוצים להצליח ברמה הזו חייבים למצוא לעצמם ספונסרים שיאפשרו להם להתמקד באימונים".

אז אתה רעב ללחם? אני תוהה ורועי מחייך וממהר להבהיר: "אז זהו שלא. אני עובד עם חסויות כבר הרבה שנים אחרת לא הייתי יכול להגיע לאן שהגעתי. עו"ד אורן גבריאלי עוזר לי לגייס חסויות. גייסנו את חברת 'וולבו', חברת 'ביי מי' וחברת 'הרץ' שנתנו לי במהלך השנה את השקט הנפשי להתאמן כמו שצריך. יש כמובן את כל המעטפת סביבי שתומכת בי בציודים: רוזן ומינץ, אסיקס, חברת גרמין ישראל, טל אופטיקה שמייבאים את אוקלי לארץ, זרוד, שון פורטל ועכשיו גם קניון מול הים באילת".

אז מה בעצם עוד חסר?
"תמיד צריך וטוב לעבות את המעטפת הכלכלית כדי שאוכל להמשיך ולהתאמן בראש שקט ולעסוק במה שאני טוב בו וגם אוהב. אני לגמרי לא מחפש להתעשר מזה, אלא להמשיך לעשות את מה שאני אוהב".

ולמה בעצם שבעלי עסקים יתמכו בך?
רועי צוחק: "אני לא רק בן אילת בעבר אלא גם בן אילת בהווה. כל המשפחה שלי עדיין גרה בעיר ואני מחזיק תעודת תושב בגאווה רבה ובכל ניצחון מזכיר שאני מאילת. אסור לשכוח שהסיבה היחידה בגללה נאלצתי לעזוב הייתה העובדה שהבנתי שרק מחוץ לאילת אוכל להתפתח ולהתאמן כמו שצריך עם חברי נבחרת ישראל. איזו ברירה עוד הייתה לי? בכל הזדמנות אני חוזר הביתה לאילת ומתאמן גם כאן. הייתי ואני עדיין אילתי שמתאמן וגר בוינגייט לטובת האימונים עם נבחרת ישראל. למעשה, עזבתי את אילת כשהגיע זמן הצבא. כמי שהיה על תקן ספורטאי מצטיין שירתתי בוינגייט ובתקופה הזו הייתי הרבה על הקו אילת- מרכז. אחרי הצבא הבנתי שזה מקום האימונים הטוב והנוח ביותר ונאלצתי לעזוב בעקבות החלום".

הצ'אבי שעשה את זה

 מי שהכיר את רועי בגיל 13, לא יכול היה לדמיין אפילו שהצ'אבי החביב הזה שחיפש ענף ספורט כלשהו שיעשה לו את זה, בעיקר כדי להשיל קצת מהמשקל, יהפוך ביום מן הימים למכונת ספורט בלתי נלאית. מי שיראה אותו היום, גבוה (מתנשא לגובה1.87 ס"מ), חטוב ושרירי, לא יבין על מה בדיוק רועי מדבר ולא מתבייש, עד כדי כך שהיום בחדרו מתנוססת תמונה שלו מהימים ההם, כדי שחלילה וחס לא ישכח איך נראה פעם ולמה הוא לא רוצה ולא ירצה אף פעם להגיע. "כן, זה נכון", הוא שולח לעברי חיוך, "הייתי ילד שמן, צ'אבי. ניסיתי הרבה ענפי ספורט ואף לא אחד מהם דיבר אלי. אמא כבר הייתה אובדת עצות. החלטנו לנסות משהו אחר, לא עוד פעילויות הספורט הרגילות. יחד עם בת הדודה שלי רותם חי, הלכנו לאימון שחייה עם המאמן שלמה זקס. נכנסתי למים ויצאתי שונה. ממש ככה. היא פרשה, אבל אני נכבשתי בעולם הטריאתלון. בהתחלה אמנם לא הייתי טוב ודי דשדשתי מאחור, אבל אחרי שנתיים של אימונים בניצוחם של זקס וסרגיי ג'רום על השחייה, התמדה והורדה משמעותית במשקל, באה לי הקפיצה".

אני מנסה להבין מה היה בטריאתלון שעשה לו את זה, ורועי משיב היום בדיעבד: "היה שם את זקס. היה מישהו שהאמין בי, בצ'אבי שהגיע אליו עם סופר מוטיבציה. הוא הקפיד, כיוון אותי והיה בשבילי הכל בשנים הבאות, אבא שני. כן", הוא צוחק, "הייתי הברווזון המכוער".
השינוי אצל רועי היה קיצוני. לא רק בחיצוניות, בכושר ובדפוסי החיים שהשתנו, אלא גם החברים השתנו. פתאום הוא מצא את עצמו משתייך לחבורה אחת מלוכדת ומגובשת של קבוצת הנוער בטריאתלון, שהתאמנה יחד בניצוחו של המאמן זקס. "הפכנו לחברים הכי טובים. תמכנו אחד בשני, עודדנו ומשכנו זה את זה קדימה להישגים. פתאום עמדתי באתגרים מנטאליים, לא יצאתי לבלות כמעט שנתיים, וגם לא הרגשתי צורך בזה. החברים שלי היו מתאמנים איתי, וזה כל מה שעניין אותי באותה תקופה. אמא תמיד הקפידה שלא אזניח את בית ספר, כי עם כל הכבוד לספורט, היא תמיד ידעה להזכיר לי שביום מן הימים הספורט יסתיים וחשוב שאשאר עם משהו ביד. מילד שמנמן, חזרתי לכתה ט' אחרי החופש הגדול רזה מקל. אנשים לא הבינו מה קרה לי בחופש, וכן, זה לגמרי שיפר לי את הביטחון העצמי וההרגשה. אתה הופך להיות קל יותר, ערני ונמרץ".

בגרות בממוצע 104

בד בבד עם האימונים הקשים והחיים הכמעט סגפניים, רועי הצליח גם בלימודים וסיים בגרויות בממוצע 104 במגמת הנדסת תוכנה בבית הספר 'גולדווטר'. "היה ממש קשה לשלב בין האימונים ללימודים", הוא מודה, "אבל הצלחתי. עם המון עזרה של ההורים, המחנכת לי כהן וסיני שפירא רכז המגמה, שהבינו, תמכו ועזרו לי, את לא מבינה אפילו כמה. מועדי ב', פטורים ואפילו אפשרו לי לישון באמצע היום כשהייתי מגיע קרוע".

אף פעם לא הרגשת שעם כל הכבוד לספורט, בעצם פספסת את הילדות?
"ממש לא. נהניתי מכל אימון ואימון. כשיש בפני מטרה, לא היה דבר כזה שאני לא הולך לאימון או לא מתעורר בבוקר. זה היה בעיקר זקס שהחדיר בי את המוטיבציה הזו. כשאתה יודע שאתה הולך לאימון קשה אבל לא נמצא שם לבד, אלא עם כל הקבוצה, זה מאוד ממריץ ונותן כוחות. כשהחברים הבוגרים ממני בקבוצת הנוער עזבו כי התגייסו ליחידות מובחרות בצה"ל, הייתה תקופה שהתאמנתי לבד. זקס לקח אותי אליו והתאמנו צמוד. זה מחיר ההצלחה והוא תמיד מצא לי סביבת אימונים תומכת".

איך זה מרגיש לבקר בעיר?
"וואו זה תמיד כיף. אני מרגיש כאן תמיד בחופשה. אחרי הכל החברים וכל המשפחה כאן. אז אני מתאמן, אוכל ומפנקים אותי ומי צריך יותר? אמא, אבא וסבא אבי רק מחכים שאחזור הביתה לאילת".

זמן לבת זוג נשאר לך?
"עכשיו כבר יש", הוא מודיע בחיוך. "אם באמת רוצים, מוצאים לזה זמן ואני החלטתי שהגיע הזמן למצוא לזה זמן. יש לי חברה שמבינה את זה. היא שיחקה כדור מים ועכשיו גם היא נכנסה לענף הטריאתלון".

מתאמנים ביחד??
"עד כאן. כל אחד בראש שלו ובאימונים שלו, אבל הטוב הוא שמבינים אחד את השנייה".

מה היעד הבא?
"בימים אלו אני בהכנות לקראת חצי האיירון-מן שיתקיים בסוף חודש ינואר באילת. לפני שנתיים ניצחתי את התחרות, בשנה שעברה שמתי לי למטרה לשמור על התואר אבל תקלה לא צפויה גרמה לי להפסיק במהלך הריצה. בשנה הזו המטרה כמובן להחזיר לעצמי את התואר".

ומה על האולימפיאדה?
"הרבה שואלים אותי את זה. אמנם זה עדיין לא אבוד, אבל לצערי בשנה האחרונה זה קצת התרחק ממני בגלל כמה נפילות בדרך. איך שלא יהיה, החיים זה לא רק אולימפיאדה, יש בדרך עוד לא מעט תחרויות חשובות כמו אליפות עולם ואליפות אירופה ועוד הרבה יעדים שאפשר לסמן בדרך, כשכמובן הכוונה היא תמיד לשאוף הכי רחוק. בינתיים אני מדורג 160 בעולם והיד עוד נטויה".

חדשות אילת - ערב ערב באילת