יהדות - פרשת שופטים

פרשת שופטים

השבוע מציינים בעולם 80 שנה לפריצת מלחמת העולם השנייה. המלחמה החלה ב-1 בספטמבר שנת 1939 כאשר הצבא הגרמני פלש לפולין ומרגע זה העולם נכנס לתקופה האפלה ביותר בתולדות האנושות. ההיסטוריונים חלוקים בהערכת מספר ההרוגים והנרצחים במלחמת העולם השנייה. "האופטימיים" מעריכים שמתו במלחמה זו 35 מיליון אנשים ואילו "הפסימיים" מעריכים כי מספר ההרוגים קרוב יותר ל-100 מיליון הרוגים. ה' ישמור שלא תקום פעמיים צרה. דבר אחד בטוח, אף אומה או מדינה לא נקפו אצבע על מנת להציל את היהודים שנטבחו בהמוניהם כצאן לטבח על ידי החיה הנאצית. גם כאשר ידעו בוודאות על הרצח השיטתי שמתבצע במחנות ההשמדה התעלמו מנהיגי העולם מהעדויות והעדיפו לאפשר לגרמנים לעשות עבורם את "העבודה המלוכלכת" של השמדת היהודים. הגדיל לעשות הנשיא האמריקאי האנטישמי רוזוולט שאמר: "כל פצצה שנשליך על אושוויץ תפגע במאמץ המלחמתי". מאות אלפי פצצות הושלכו במלחמה, אבל כמה עשרות פצצות על אושוויץ שהיו מצילות את חייהם של מיליוני יהודים - זה היה פוגע במלחמה. איזה רוע.
השבת נקרא בתורה את פרשת שופטים. הפרשה פותחת בציווי למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר בארץ ישראל על מנת שיעשו משפט צדק, על מנת שישברו את זרועות הרשעים ויטילו אימה על כל מי שרוצה לעשות רע. כל מי שחושב לגנוב, לאנוס או לרצוח, שיידע - יש דין ויש דיין. לשם כך ה' מצווה אותנו למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ועיר. מינוי שופטים הגונים שאינם פוחדים מאיש הוא תנאי יסוד לקיומו של עם, תנאי יסוד לקיומה של חברה תקינה. כי אם אין הרתעה אז יש הפקרות. בסיומה של פרשת שופטים אנחנו קוראים את  'פרשת עגלה ערופה' שהיא קשורה ישירות  לאוזלת ידם של רשויות האכיפה ליצור הרתעה. כאשר מוצאים אדם שנרצח באמצע הדרך "לא נודע מי היכהו", מה עושים? אומרת התורה שצריכים להביא את הדיינים של העיר "הקרובה אל החלל " למקום הרצח, שם צריכים שופטי העיר לקחת עגלה צעירה שעדיין לא המליטה ולערוף את העגלה "בנחל איתן" (הכוונה לנחל יבש וקשה כמו סלע שאין בו זרימה של מים, הפוך מהמשמעות של נחל איתן בימינו). הסמליות שבדבר היא כמו שהעגלה לא הותירה צאצאים אחריה כך גם הנרצח לא יכול יותר להביא ילדים לעולם, וכשם שהנחל הוא יבש ואין בו לחלוחית כך גם הנרצח נותר בלי לחלוחית של חיים. סמליות. אבל יש עוד פרט אחד חשוב מאוד. זקני העיר, השופטים הדיינים של העיר הקרובה ביותר למקום הימצאותה של הגופה צריכים להתוודות ולומר  "ידינו לא שפכו את הדם הזה". רש"י מביא את דברי הגמרא על הפסוק הנ"ל: "וכי עלתה לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה". מדוע זקני בית הדין צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם", האם השופטים חשודים ברצח? התשובה היא שיש לשופטים אחריות ישירה על המצב הביטחוני באזור הנתון לשיפוטכם, האם אתם השופטים, עשיתם כל מה שביכולתכם על מנת למנוע את הרצח? האם דאגתם שיהיה לנרצח מה לאכול שלא ימות ברעב ( מדיניות רווחה ) האם דאגתם ללוות את הנרצח, לספק לו ביטחון בדרכים שלא יהיו שודדים ורוצחים מצויים ומסתובבים בלי פחד? אם עשיתם כל מה שביכולתכם, ובכל זאת האדם נרצח, אז אתם ורק אז אתם זקני בית הדין, תוכלו לומר  "ידינו לא שפכו את הדם".  אבל אם העלמתם עין, לא התייחסתם לזעקתם של הדלים, לא סיפקתם את הביטחון הנדרש בדרכים, אם אתם מאפשרים להפקרות להשתולל, אז אתם יודעים מה, "ידיכם כן שפכו את הדם הזה", כי זאת אחריותכם הישירה לדאוג לכל אחד שנמצא בתחום אחריותכם. דמם של ששת המיליונים זועק – כל האומות היו שותפים לפשע.   

חדשות אילת - ערב ערב באילת