יהדות - פרשת באפרשת 'ויקהל' – שבת שקלים

פרשת 'ויקהל' – שבת שקלים

לרוב האנשים בעולם יש סודות שהם לא רוצים שאף אחד יגלה. אצל חלק הסודות הם דברים קטנים, טיפשיים ומביכים שעשינו בחיים ואילו לחלק אחר יש סודות נוראיים שאוי ואבוי להם אם הם יתגלו. אנשים שעשו מעשים פסולים רוצים לשמור אותם בסוד, אך ככל שיותר אנשים היו חשופים למעשים, קיים סיכוי סביר שהסוד יתגלה. אך מה קורה כשהסוד הוא סוד מחשבתי? למשל אדם שמתעב את הבוס שלו ומעביר בראשו כל מיני תסריטים איומים של מה שהוא מאחל לבוס הגדול. הרי הוא בחיים לא יעז לומר את אשר על ליבו אלא אם כן הוא ירצה למצוא את עצמו מחוסר עבודה. או למשל אדם שהקים מפלגה והעבר הצבאי שלו מרשים ביותר והוא גילה לנו מה הוא חושב על 'אפסים'  כמו ראש הממשלה ששירתו 'רק' כקצינים בסיירת מטכ"ל ונפצעו בקרבות. מעניין מה הוא חושב על שותפו החדש לדרך שבילה את שירותו הצבאי בשכיבה על הדסק של עיתון במחנה? או על היות חברו נטול השכלה ואפילו השכלה תיכונית. מה מתרוצץ במוחו? בליבו? הרי כעת הוא לא יעז בשום אופן לבטא במילים את מחשבותיו ואת תחושותיו. אחד מ-13 עיקרי האמונה שקבע לנו הרמב"ם הוא שהקדוש ברוך הוא יודע מחשבות בני אדם, לכן הכוונה היא שקובעת בעת עשיית מצווה או חלילה עבירה, כי הקב"ה יודע את מחשבותיך ועד כמה באמת התכוונת להרע או להיטיב. לו היה חי כיום אדם שיודע באמת מה אנשים חושבים, ואני לא מתכוון לשרלטן מאחז עיניים, אלא לאדם שבאמת יודע את כל מה שמסתתר לכם בראש, האם היה לכם אומץ לעמוד לידו? לנשום לידו? תארו לכם שהמשטרה או רשויות המס היו מעסיקות אדם מיוחד כזה, איזו תקווה הייתה לעבריינים להימלט מעשיית הצדק? כמה שמחה הייתה לאנשים הטובים השקופים שמישהו היה מבחין סוף סוף בטוב ליבם.
השבת נקרא בפרשת 'ויקהל' על בניית כלי המשכן ובעיקר על האנשים החכמים והמוכשרים שבנו את המשכן וכליו. המון אנשים ונשים היו אמונים על מלאכת הבנייה ובראשם עמד בצלאל בן אורי משבט יהודה. מעבר להיות בצלאל אומן ברוך כישרונות, שידע לעצב כלים שעשויים מזהב, כסף, נחושת, עץ, וטוויית בדים, הייתה לבצלאל עוד תכונה אחת מיוחדת במינה שלא הייתה קיימת אצל אף אדם לא לפניו ולא אחריו. בצלאל היה יודע "לחשוב מחשבות". מהי המשמעות של תכונה זו? ובכן מסבירים פרשני התורה- הרי כל עם ישראל התנדבו לבניית המשכן, המוני בית ישראל הביאו זהב, כסף, נחושת, עצים, בדים ועוד ומאחר וכל כך הרבה אנשים תרמו, כיצד יכול היה בצלאל  להכריע באיזו תרומה להשתמש על מנת לבנות כלים פשוטים במשכן כמו כפות או כוסות ( שהיו עשויים גם כן מזהב – כי אין עניות במשכן ) ובאיזה תרומה להשתמש לצורך בניית המנורה? השולחן? ומעל הכל בקודש הקודשים עם איזה זהב ייבנו את ארון הקודש? הכל היה תלוי בכוונתם של התורמים. ככל  שכוונת התורם הייתה טהורה יותר והוא נתן את תרומתו באמת ובתמים לשם שמיים או אז השתמש בצלאל באותה התרומה לבניית ארון הזהב ולהפך, ככל שכוונת התורם הייתה על מנת לפאר את שמו ואת צדקותו וחשיבותו בעיניי עצמו או בעיניי סביבתו, בתרומה שכזאת השתמש בצלאל לבניית כלים פשוטים יותר. רק בצלאל שהיה יודע " לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת " יכול היה להתבונן בפניהם של התורמים ולגלות בדיוק לשם מה הם תרמו את תרומתם ולפי זה הוא קבע לאיזו מטרה תשמש התרומה בבניית המשכן.  אם אפשר לבקש מהקב"ה שיחזיר לנו את בצלאל רק לשעה אחת בימים אלה כדי שנדע מה מסתתר מלב המתיימרים להנהיג אותנו. 

חדשות אילת - ערב ערב באילת