יהדות - פרשת ויחי

פרשת ויחי

בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת התפרעו בארץ ישראל הערבים ושחטו מאות יהודים בכל רחבי הארץ, מה שמכונה כיום 'אירועי תרפ"ט' ו'אירועי תרצ"ו – תרצ"ט'. המרצחים הערבים השתוללו בלי פחד והגבלה של מקום או זמן, כי הם ידעו שהשילטון הבריטי לא ינקוף אצבע למען היהודים המותקפים. בכל התנפלות על היהודים צרחו הרוצחים הערבים ביחד עם הקריאות שאנחנו "רגילים" אליהם כמו: " איטבח אל יהוד" ו- "אללה ואכבר", גם את המשפט הבא: "איל דוואלה מענה", כלומר  "השילטונות אתנו", ולכן אפשר להמשיך לרצוח חופשי וללא חשש. אם לוקח למדינה 7 חודשים להרוס בית של מחבל שרצח חייל או שהורסים את החדר מתוך הבית של המחבל שביצע את הפיגוע בברקן, איזה מסר בדיוק אתם שולחים לרוצחים הערבים? ואת עלית על כולנה, הרי מיד לאחר שיהרסו את הבתים, הרישעות הפלסטינית תבנה אותם בחזרה למשפחתו של הרוצח ואף תשלם לו משכורת של 12,000 שקל על כל יהודי שרצח. ומה אנחנו עושים לרישעות הפלסטינית? כיצד אנחנו גובים מהם מחיר כבד בכדי שיפסיקו לממן את הרוצחים שרצחו ואת הרוצחים שעתידים לרצוח? כלום. פשוט לא עושים כלום !!! המרצחים צמאי הדם יכולים להמשיך לצרוח בקולי קולות: "השילטונות אתנו".
 כח ההרתעה של מדינת ישראל ירד לקרשים. ראש הממשלה שהוא גם שר הביטחון מלהג עם פנים חמורות סבר על המחיר הכבד שהמחבלים ישלמו. הוא כנראה מתכוון שבשבוע הבא הוא יעביר לחמאס 30 מיליון דולר במקום 15 מיליון כי כל ילד יודע שמזוודה שיש בה  30 מיליון היא הרבה יותר כבדה ממזוודה שיש בה רק 15מיליון. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להשיב לאלתר את כח ההרתעה כדי שאויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו יפחדו אפילו לחשוב לפגוע ביהודים, כי הם יודעים שהמדינה תגבה מהם באמצעות כוחות הביטחון מחיר כבד מנשוא בדם וברכוש. רק כך יוצרים הרתעה אצל רוצחים צמאי דם.
השבת נקרא בתורה את פרשת 'ויחי'. פרשה החותמת את חומש 'בראשית'. בפרשתנו יעקב אבינו נפטר בארץ מצרים, אך לפני מותו הוא מבקש מיוסף בנו, המשנה למלך מצרים, שיעשה אתו "חסד ואמת" (חז"ל מלמדים אותנו שהחסד שהוא של אמת זהו חסד שעושים עם המת, כי לא מצפים מהנפטר שייתן לנו תמורה). בקשתו של יעקב היא להיקבר בארץ ישראל. יוסף נשבע ליעקב אביו שהוא ימלא את צוואתו ויקבור אותו בארץ ישראל. לאחר פטירת יעקב, יוצאת שיירת ההלוויה של יעקב אבינו ממצרים לכיוון ארץ ישראל. אלפי אנשים השתתפו בהלוויה, כולם עושים כבוד ליוסף רם המעלה. והנה כתוב בפרשה שיושבי הארץ הגויים ראו את המספד והאבל הגדול על יעקב במקום שנקרא "גורן האטד" והגיעו למסקנה שזהו אבל כבד למצרים. מדוע "נדחף" הפסוק הזה כאן? וכי מה איכפת לנו מה אמרו הגויים על פטירת יעקב? רש"י מביא את דברי הגמרא: "שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה וכיוון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולם ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים". מבחינתם של הישמעאלים ההלוויה של יעקב הייתה הזדמנות מצוינת לחסל את בניו האבלים של יעקב והם גם באו במטרה להגשים את שאיפתם הרצחנית. אבל הם  נעצרו ואפילו חלקו ליעקב "כבוד אחרון". ומדוע? מפני שראו את כיתרו של יוסף תלוי על ארונו של יעקב, ומי ירצה להתעסק עם המשנה למלך מצרים? הישמעאלים הם אותם ישמעאלים עם אותם שאיפות, מה שאנחנו זקוקים לו בדחיפות בדור הזה הוא לכח ההרתעה בדמות כיתרו של יוסף.
 הטור מוקדש לעילוי נשמת הנרצחים בפיגועים האחרונים, ולהחלמת הפצועים.

חדשות אילת - ערב ערב באילת