פרשת 'בהר'
יוצאי אתיופיה בישראל יוצאים לרחובות להפגין. האמת צריכה להיאמר - יש סיבות מוצדקות לזעקתם. נכון הדבר שמדינת ישראל השקיעה בעבר ומשקיעה גם כיום המון משאבים בקליטתם ושילובם של העולים מאתיופיה בחברה הישראלית, אבל ההשקעות הללו מזכירות לי את ההשקעה הגדולה של אנשי חלם החכמים בגשר השבור. בעיר חלם זרם נהר, תושבי חלם החליטו שהכי טוב יהיה לבנות גשר שיחבר את שני חלקי העיר, אבל המהנדסים של חלם ידעו לתכנן ולבנות רק חצי גשר, ולכן בכל פעם שמישהו רצה לחצות את הגשר הוא נפל ממנו ושבר את רגליו. מה עושים? איך פותרים בעיה חמורה זו שמרבה פצועים בחלם? התכנסו כל החכמים בחלם לטכס עצה ומצאו פתרון מבריק – נבנה בית חולים מתחת לגשר, ובכל פעם שמישהו ייפול מהגשר יכניסו אותו מיד לבית החולים לטיפול. בניית בית החולים עלתה מיליונים, אבל ההשקעה הצדיקה את עצמה, כי מאז ועד היום אנשים צועדים בגאון על הגשר, צועדים ונופלים, בלי דאגות, הרי בבית החולים יהיה מי שיטפל בהם. כך בדיוק הוא הטיפול ביוצאי אתיופיה. מדינת ישראל השקיעה מיליונים בבניית "בתי חולים", במקום לתקן את הגשר. שיכנו את כל העולים ללא יוצא מן הכלל ב"גטאות" בשכונות מצוקה, תקועים במרכזי קליטה במשך עשרות שנים, מבלי לאפשר לעולים לראות שום אופק כיצד לצאת מחיי מצוקה ולפתוח בחיים נורמליים. אני זכיתי במשך שנים לחנך וללמד תלמידים יוצאי אתיופיה. כמו כל אדם היו ביניהם חזקים יותר מבחינה לימודית וחזקים פחות. כמו כל אדם היו ביניהם ילדים טובי לב ופחות. מעולם לא חשבתי שאני שווה מהם בגלל צבע העור, מה זה השטויות האלה? מהרגע שהרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק לפני ארבעים שנה שיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר ועניין וחייבים להעלותם לארץ, מאותו רגע הם אחינו ובשרנו וגורל אחד משותף לכל היהודים בעולם באשר הם. הטרידה אותי עד מאוד הידיעה שאנרכיסטים שמאלנים ניצלו בצורה הכי צינית שיש את מצוקתם של יוצאי אתיופיה על מנת לגרום פרובוקציות, נזקים בגוף וברכוש, סתם מתוך רוע לב. מעניין אותי מאוד כיצד היו מגיבים האנרכיסטים, אם קבוצה של עשר משפחות יוצאות אתיופיה הייתה מחליטה לעבור להתגורר בשכונתם או איתם בבניין, כיצד היו מגיבים, הצביעות חוגגת. הם רק אומרים שהם היו מקבלים אותם בזרועות פתוחות מהפה ולחוץ, כי הרי ברור להם שכמעט ואין אפשרות כלכלית לאף משפחה מיוצאי אתיופיה לרכוש או אפילו לשכור דירה בצפון תל-אביב, בסביון, בכפר שמריהו או בקיסריה. מבחינתם של הצבועים הללו, יוצאי אתיופיה הם רק עוד 'קרש' שנועד לנגח בו את הממשלה.
השבת נקרא בפרשת 'בהר' את הציווי הבא: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". הקב"ה מצווה אותנו לשמור על כל יהודי שחלילה מגיע למצוקה כלכלית. יש לנו ערבות הדדית. כל ישראל ערבים זה בזה, כולנו בני איש אנחנו, אחים אנחנו. אין זו קלישאה, אלא ציווי אלוקי לעשות ככל יכולנו על מנת לעזור לאחים שלנו בכל מצב. ראינו רגעים גדולים של עם ישראל ב"צוק איתן", ראינו רגעים גדולים של עם ישראל במשלחת לנפאל. מדוע כל כך קשה לנו להתעלות על עצמנו ביום יום? האם חלילה רק אסונות מעוררים אצלנו את האחווה הנדרשת? אנחנו אוהבים כל יהודי, לא בגלל צבע עורו, לא בגלל הבגד שהוא לובש, ולא בגלל המקום שהוא גר. אנחנו אוהבים כל יהודי כי אנחנו אנשים שפויים שאוהבים את עצמנו. עם ישראל הוא גוף אחד ורק מזוכיסט פוגע בעצמו. הלוואי ונדע ימים יפים יותר.
חדשות אילת
