שירות מכל הלב

אי אפשר להתכחש לעובדה שבשנים האחרונות, מספרם של המשתמטים בארץ מאמיר, וכך גם, כנראה, מספר משרתי השירות הלאומי. פעם זו הייתה אופציה אולטימטיבית לצעירים שאינם יכולים להתגייס לצבא מסיבות כאלה ואחרות, היום הפך השירות הלאומי למשהו שונה בתכלית, הרבה פעמים אפילו לדרך להתחמק מהצבא, אך יש גם כאלה שהולכים נגד הזרם. בתוך המציאות הלא פשוטה שכולנו, כנראה, חיים בה, מצאנו כמה מתנדבים בשירות הלאומי שהיו להם את כל הסיבות להשתחרר מחובת הצבא ואפילו מחובת השירות הלאומי, לצאת לעבוד ולשכוח שכל התהליך בכלל קרה, והם בחרו אחרת. הם נשארו, פתחו את הלב והחליטו לתרום כך או אחרת, כי הם רוצים ולא כי צריך.

"יהיה קשה להיפרד"

בתחילת השבוע הקרוב, ייערכו סדנת שחרור וטקס הוקרה של עיריית אילת עבור המתנדבים שעשו שירות לאומי באילת.בתוכנית - מצגת מרגשת וחלוקת תעודות. האגודה להתנדבות, היחידה שמפעילה שירות לאומי באילת, מרימה את הטקס וכל מה שמסביב בנוכחות מנכ"ל האגודה להתנדבות שמגיע במיוחד לטקס וראש העירייה, מאיר יצחק הלוי. "הטקס שיתקיים ביום שני", מספר מעיין גברי, רכז שירות לאומי באילת, "הוא טקס הוקרה למתנדבים, כי בשירות לאומי, בשונה משירות צבאי, ישנה אפשרות בחירה באיזו עיר לשרת ומה לעשות בשירות, על סמך שיחות עם המתנדב כמובן. חשוב לנו להגיד תודה לכל מי שבחר לשרת באילת ולתרום לנו את הזמן שלו, כי למרות שהם אילתים, הם בוחרים להישאר בעיר ולשרת בקהילה שבה הם גדלו וזה משהו יפה ולא מובן מאליו. אנשים אולי קצת פחות מבינים את זה, אבל מי שעושה שירות לאומי, מקבל את כל ההטבות על פי חוק בדיוק כמו חייל משוחרר, כי היחידה להכוונת חיילים משוחררים מטפלת גם בבוגרי שירות לאומי ומבחינת המדינה, שירות לאומי שווה שירות צבאי".

איך מרגיש להיפרד מהמחזור הנוכחי?
"אני לא לגמרי נפרד מהם עדיין, כי הם מסיימים רק בסוף אוגוסט, אבל יהיה קשה להיפרד בהחלט. אני נקשר אליהם מאוד ומלווה אותם לאורך כל השנה, יוצא לי להיפגש איתם בצורה קבוצתית פעמיים בחודש, ובמקומות השירות אני פוגש אותם כל הזמן, יושב איתם לשיחות אישיות, מדבר איתם ומייעץ להם בכל מיני נושאים. הליווי שלי הוא אישי והוא הרבה מעבר להתעסקות בבעיות משמעת. אני מרגיש ממש שאני לוקח חלק בחינוך של דור בצורה מסוימת, חשוב לי שהם יצאו לחיים שלהם אחרי השנה הזו כמה שיותר מוכנים עם איזו שהיא הדרכה, כיוון וערך מוסף".

במה עוסקת הסדנה?
"הסדנה מתקיימת זו השנה השלישית, אבל זו הפעם הראשונה שהסדנה תיפתח במתכונת הנוכחית שמתפרשת על יומיים והשקענו בכמות גדולה יותר של מדריכים מול קבוצות קטנות יותר של מתנדבים, וגם התכנים משתכללים מדי שנה. הסדנה היא של המרכז לצעירים והיא עוסקת בהכנה לאזרחות דרך נגיעות בכל מיני תחומים שיתנו להם כלים ליום שאחרי שהם יסיימו את השירות הלאומי שלהם, ותכין אותם לשלב הבא בחיים. לכן חשוב לנו להתחיל את הסדנה הזו לפני תום השירות, כדי לאפשר להם לחשוב ולשקול דברים הלאה, מה האפשרויות שלהם ומה מתאים להם עוד לפני שהם מגיעים לנקודת הסיום".

טרום רפואה

פהימה אכתילאת (18.5) היא כנראה הדוגמא המובהקת למושג שירות לאומי, אולי בגלל שהיא ערביה, אולי בגלל שהיא מוסלמית, ואולי כי היא עושה את זה בכל כך הרבה אהבה ורצון שקשה להבין איך אחרים מעזים להשתמט בכלל. היא מגדירה את עצמה ערביה-מוסלמית-ישראלית. היא מספרת לי על ההתנדבות בביה"ח 'יוספטל' בחדרי הלידה ובמיון. "אני עובדת תוך כדי כך שאני לא מרגישה פספוס במקום הזה, ואני בהחלט חושבת שזה לטובתי. תמיד רציתי להיכנס אל תוך מערכת בתי החולים לפני שאני מתחילה לימודי רפואה כדי לדעת אל תוך מה אני נכנסת. אני מאוד אוהב את התחום ומתלהבת מזה וזו הזדמנות נפלאה מבחינתי להיכנס ללמוד אותו מבפנים. בסך הכל זו רק שנה, ונכון שזה לא זמן מבוטל, אבל זה שום דבר לעומת מה שמקבלים מהמקום הזה".

ובכל זאת את לא חייבת לעשות את זה, אז למה כן?
"כשהבנתי שאני לא אצליח להיכנס ללמוד השנה, הגעתי למסקנה שזה נכון לי כי אני בן אדם של מסגרות, וכי אני מאוד אוהבת את תחום הרפואה. זו הזדמנות מצוינת להיכנס, להכיר, לראות את העניינים מזווית אחרת ולהבין אם זה באמת מה שאני רוצה לעשות בעתיד".

את היחידה שפעילה במקום, מה זה אומר?
"בני ובנות השירות בביה"ח 'יוספטל' נוגעים יותר בעבודה משרדית, מחשוב, תיוקי תיקים בארכיון ודברים דומים לזה, אבל בגלל שאני רוצה לעסוק בתחום כשאהיה גדולה, חיפשתי משהו יותר מעשי מזה, משהו שכולל פעילות ממשית במחלקות עם הרופאים והאחיות. בעבר היו מתנדבים בתפקידים כאלה וזה הופסק בגלל בעיות כאלה ואחרות, אבל אפשרו לי בכל זאת ונכנסתי להתנדב בחדר המיון ובחדרי היולדות, וכיף לי מאוד".

מה את עושה בפועל?
"בחדר המיון, למשל, לימדו אותי לעשות א.ק.ג, שזה משהו בלתי נפרד מהתיק הרפואי אצל כל חולה שנכנס למיון, כך שזה מאוד עוזר וחוסך עבודה לצוות הרפואי. אני גם מעבירה מטופלים, למשל מחדר המיון לחדר צילום, וזה מצריך גם ליווי והמתנה עם החולה, זה חוסך המון זמן לסניטרים ולאחים שם. אני גם מחלקת כריות ושמיכות למי שצריך, ממלאה מלאי של סחורה ואפילו מעבירה בדיקות דם".
כשאני שואלת על הזמן שנותר לה לשירות, היא עונה "חצי שנה", ואחרי ספירה קלה, אנחנו מגלות, שבעוד ארבעה חודשים, היא כבר אומרת שלום לבית החולים וגם לשירות הלאומי. הזמן עובר מהר כשנהנים. "לאחרונה הייתה מטופלת שהגיעה למיון עם חרדות קשות, היא נראתה לי אישה כל כך חזקה והיה לה כל כך קשה לקבל את עצם העובדה שהיא חלשה מאוד כרגע. היא פשוט שכבה שם במיטה עם חרדות נוראיות וביקשה ממני להישאר איתה. היא ביקשה ממני להחזיק לה את היד ולחבק אותה, היה כל כך חסר לה חום ומגע, ובהתחלה הופתעתי ולא כל כך ידעתי איך להגיב לזה, אבל נשארתי איתה והעברתי איתה את כל היום כמעט. היא לא הייתה מוכנה לעזוב אותי אפילו לרגע וסיפרה לי את סיפור החיים שלה, ואז הבנתי שהיא באמת אישה מאוד חזקה. היא הייתה מקסימה וביקשה אחר כך לדבר עם הרכז שלי כדי לתת לו פידבק אישי ומאוד הובכתי מהעניין הזה. הקטע המצחיק הוא שהיא גם עשתה סי.טי ושכחה אצלי את העגילים שלה ועכשיו אנחנו ממשיכות לדבר כי היא צריכה להגיע לקחת אותם", מספרת פהימה על הפן האנושי שבעבודת ההתנדבות.

איך המשפחה הגיבה לרעיון?
"זה היה מאוד לא מתוכנן והתקבל ממש באופן טבעי בבית, אף אחד לא התרגש יותר מדי או התנגד. הם הבינו את הצורך שלי לעשות זאת, ובסך הכל לא מדובר בצבא, אני לא הולכת לשטחים, נכנסת לכפרים או מחזיקה נשק. בסך הכל אני עושה שירות אזרחי בבית החולים, ואני לא היחידה. יש המון ערבים בבתי החולים בכל הארץ, ויש לי אפילו בת דודה שמתנדבת גם היא, כך שזה לא חריג כל כך. העניין הוא שאנשים פחות מכירים את זה ולכן זה נשמע להם קצת מוזר בהתחלה, וגם עצם ההגדרה של שירות לאומי נשמעת באמת כמו ניגוד אינטרסים, אבל זה שירות קהילתי לחלוטין מבחינתי".

איך הקשר עם שאר המתנדבים?
"למען האמת, אני לא מכירה את כולם. יש לנו פרויקט 'יובלים' שהוא חלק בלתי נפרד מההתנדבות, במסגרתו אנחנו מגיעים אחת לשבועיים לשעתיים באוניברסיטה ועוברים פעילות עם עובדת סוציאלית, דרך זה בעיקר אנחנו מתגבשים ומכירים. את החבר'ה שמתנדבים איתי ב'יוספטל' אני פוגשת הרבה יותר, מן הסתם, אנחנו אוכלים יחד ומבלים הרבה יותר זמן במהלך ה'עבודה' וההפסקות, אבל הקשר עם כולם הוא טוב והדדי".

מה הרווחת מהשירות עד עכשיו?
"למדתי המון והכרתי הרבה דברים חדשים בתחום הרפואה בפרט, הבנתי אילו דברים ארצה לעשות בתחום הזה ומה אני פוסלת מראש. מעל הכל הרווחתי את האנשים המקסימים שהכרתי במהלך השירות ואני בטוחה שיהיה לי קשה לעזוב, כי מאוד התחברתי לצוות".

משמרת כפולה

גם את הילה אייזיק (22) אף אחד לא הכריח להתגייס. היא השתחררה מהצבא מסיבות רפואיות, אמנם, אבל כבר בגיל 19 הייתה בהריון ובגיל 20 הביאה לעולם תינוקת מדהימה. היום, שנתיים אחרי, אני מצליחה לתפוס את הילה בקושי כדי לדבר, בין הילדים שבגן 'אורות'- גן ילדים לחינוך מיוחד, שם היא מתנדבת בזיקה די ברורה, לבין הילדה שבבית. הקטנה ברקע לא שקטה כל כך, אבל איך שהוא היא מצליחה למצוא את המקום והזמן לספר על מה שהוביל אותה, כנגד כל הסיכויים, לעשות שירות לאומי: "הייתי אמורה להתגייס לצבא והשתחררתי בגלל בעיות רפואיות כאלה ואחרות, ומיד אחר כך כבר נכנסתי להריון וילדתי, אבל בכל זאת החלטתי שאני עושה שירות לאומי ונותנת מעצמי משהו. זה מצחיק כי הרבה פעמים זה מרגיש כמו משמרת כפולה- אני מסיימת את העבודה עם הילדים בגן ואז מגיעה הביתה לילדה בבית".

אז למה התעקשת על שירות לאומי?
"הרגשתי חובה לצאת ולתרום משהו מעצמי, כי אם לא הייתי משתחררת בגלל בעיות רפואיות, הייתי משרתת בצבא בלי לחשוב פעמיים, זה מובן לי מאליו. ברגע שהבנתי שאני לא יכולה לעשות זאת, בן דוד שלי פקח לי את העיניים לגבי האופציה של שירות לאומי, וברור שקפצתי על ההזדמנות לתת מעצמי, ומאז הכל היסטוריה".

מה הרווחת מהשירות שלך?
"הרווחתי המון", היא קובעת, "הרווחתי את אנשי הצוות המדהימים שהכרתי והמון כלים בחינוך, שאותם, אגב, אני לומדת בגן, אף שזה גן של חינוך מיוחד ומיישמת גם בבית הרבה פעמים. אני למדה איך להציב גבולות לילדה ומהצד השני איך לשחרר כי היא ילדה יחידה והייתי נכנסת לפאניקה מזה שהיא הולכת לשחק אפילו בחול. למדתי לתת לה את הזמן והביטוי שלה על כל הכרוך בכך. בתחילת השנה, נכנסתי לגן כשלא ידעתי לאבחן ילד שלא מרגיש טוב, שמישהו הציק לו או שמשהו לא בסדר, והיום אני במקום אחר וכבר יכולה לדעת מה קורה עם כל ילד שאני עובדת איתו, ובפרט עם הילדה שלי בבית. אלה כלים חשובים שרכשתי ואין להם מחיר בזמן או בכסף. אני לא חושבת שהייתי מגיעה לנקודה שאני מסופקת בה כל כך בלי השירות הזה, וזה מה שחשוב".

את שלמה עם התהליך שאת עוברת?
"לגמרי. יש לי חברה שהיא גם כן חד הורית והשתחררה מהצבא בגלל ההיריון וגם אותה אני מעודדת לעשות שנת שירות, כי אני חושבת שזו דרך מקסימה לתרום משהו ולקחת גם לעצמך כלים לעתיד, אז למה לא? אם הייתי חוזרת אחורה, הייתי עושה הכל עוד פעם מהתחלה. מעבר להכל, אני יכולה להגיד שמצאתי את הייעוד שלי דרך השירות, הבנתי שחינוך הוא המקצוע שאני רוצה לעסוק בו, ואני כבר בתהליכים להתחיל ללמוד, זה שינה לי את כל הפאזה לגבי החיים שלי".

משפחה קטנה ועוטפת

בשנה הזו היא לא עובדת, כי אין זמן באמת בין עבודת ההתנדבות לטיפול בילדה שבבית, למצוא זמן לעבודה. היא גרה עם אמה ובוחרת כל יום להשקיע בהתנדבות בקהילה על פני עבודה כדי לסיים שירות לאומי לפי הספר. "יש לי הרבה תמיכה מאמא שלי ומכל האנשים סביבי, וגם הרבה יותר כיף לי להיות ליד אמא שלי עכשיו. אני אעבוד כל החיים, אבל שירות לאומי מוגבל לגיל מסוים ואני מאוד רוצה לתרום מעצמי. אני לא רוצה להגיע למצב בו אני עושה משהו בחיים, מסיימת תואר או מתחילה קריירה כשאין מאחוריי תרומה שנתתי למדינה. מעבר לזה שרוב מקומות במדינה, אלה שאני מכירה לפחות, שואלים לגבי שירות צבאי או לאומי, ואוניברסיטאות נותנות מלגות על סמך זה. זה בעצם אומר שהפסדתי שנה של עבודה אבל הרווחתי שנה בלימודים.

איך את משתלבת את העבודה המעשית בגן עם גידול ילדה?
"כשנכנסתי ביום הראשון לגן, הרגשתי כאילו אני בגן של חינוך רגיל, רק עם מספר קטן יותר של ילדים, כי פשוט לא מרגישים את ההבדל. יש שם הרבה יותר חום ואהבה ויחס אישי מאשר כל גן אחר, אמנם, כי אנחנו הרבה יותר אנשי צוות מול כמות קטנה של ילדים, ויש להם גם חוגים ופעילויות אין סוף כך שהילדים תמיד נשארים עטופים. יש לי חיבור מאוד מיוחד עם הילדים, וכל אחד מהם הוא מדהים בפני עצמו ויש לו חלק משלו אצלי בלב. אני נהנית בעבודה איתם בצורה בלתי רגילה ומבחינתי, ילד שמחבק אותי ואומר לי 'אני אוהב אותך' או ניגש אלי כשהוא עצוב כדי שאעודד אותו- זה שווה הכל. הצוות בגן הוא משפחה קטנה ומדהימה, וקשה לי להבין למי נקשרתי יותר- אליהם או לילדים. בעוד ארבעה חודשים אני מסיימת את השירות שלי ויהיה ממש קשה להתחיל את הבוקר בלי הילדים שרצים אליי, מתגעגעים אליי ומרעיפים עליי אהבה, ובלי הצוות המדהים שאני יכולה לדבר עם כל אחד מהם על כל דבר שבעולם. הפכנו להיות משפחה קטנה ועוטפת, ומאוד נעים לי שם".

מתחבר לזה באופן אישי

על ארטיום גורביץ' (21) אפשר להגיד שהוא כמעט צבר. הוא עלה בכיתה א' והוא פחות מתלהב לספר את הסיפור המלא שלו ולמה בדיוק לא התגייס לצבא, אבל תצטרכו לסמוך עלינו בדבר הזה- היו לו סיבות אין ספור לוותר גם על שירות לאומי. ממש אחרי ההפסקה, כשהצלצול עוד ברקע, הוא מוצא את הזמן לעצור את העבודה בבית הספר 'גלים' בו הוא מתנדב עם העולים החדשים, כדי לספר לנו מה הביא אותו למקום הזה. "התאקלמתי יחסית מהר בארץ. הגעתי בכיתה א' ובשנה הראשונה, הייתי ממש כמו עב"מ, לא תקשרתי עם אף אחד והיו לי רק שני חברים שאחד היה מתרגם שלי והשני פשוט החליט שבא לו להתחבר אליי. המגבלה של השפה הייתה לא קלה בכלל, וחשוב לי לעזור לילדים האלה להגיע לרמה של הכיתה ובנושאים ספציפיים, וזה מדהים לראות איך בזכותך הילד מתקדם. ממש לאחרונה עבדתי עם ילדה שקיבלה במבחן בחשבון 34, והיא הייתה בפיגור מבחינת החומר. המורה ביקשה ממני לעבוד איתה ובמבחן הבא היא כבר קיבלה 90. זה סיפוק אדיר מבחינתי. אני גם מאוד מתחבר לזה באופן אישי, כי גם אני התחלתי בתור עולה חדש, ויש הרבה ילדים שפשוט לא מסתדרים לבד וכן צריכים מישהו שיהיה איתם בשלבים האלה, כאלה שאין להם חברים וצריכים אוזן קשבת".

למה בחרת שירות לאומי למרות שאתה לא באמת חייב?
"אני עושה את זה כי אני מרגיש סיפוק רב מעצם העובדה שאני רואה כמה העשייה שלי עוזרת לילדים האלה. אני אוהב את נושא ההוראה, והשירות הזה גם מפקס אותי ועוזר לי להבין אם זה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי, כשהרבה מבני גילי לא יודעים מה הכיוון שלהם בכלל. מעבר להכל, מסתכלים אחרת על אנשים שלא עושים שירות לאומי או צבאי במדינה שלנו ומפלים אותם. אני יודע שזה יעזור לי להתקדם בעתיד וזה גם פן חשוב בהחלטה הזו".

איך הקשר עם שאר המתנדבים?
"אנחנו נפגשים בקמפוס כל שבועיים ודנים בכל מיני נושאי שיחה כדי להתגבש, ובאמת אין בינינו מחלוקות או ריבים והתקשורת מעולה. בפסח גם יצא לנו לעשות ביחד פרויקט של משרד הרווחה, להיכנס לבתים של קשישים ולעזור להם לעשות סדר וניקיון פסח, אפילו צבענו לאחד מהם את הבית. לכל אחד היה תפקיד, התחלקנו לצוותים והיה פרויקט מאוד מוצלח, אולי באמת בזכות התקשורת שיש בינינו".

חדשות אילת