פרשת 'בשלח' – שבת שירה
לפעמים זה כיף להתעלם מהמציאות. כשהכל שחור וקודר מסביב , יכול להיות נחמד לעצום עיניים לנמנם קצת ואולי לשכח מהצרות לכמה רגעים. השיכור והנרקומן עושים את זה מידי יום. לפעמים אני קצת מקנא בהם, בשיכורים. חז"ל אומרים : " שיכור – העולם דומה עליו למישור " הכל נהיה ישר פתאום , כל הצרות נעלמות ובמין קסם מופלא הכל מסתדר והעולם נהיה ורוד. איזה כיף. הבעיה היא כאשר השיכור מתפכח משיכרונו אחרי ההנגאובר הנורא, מתברר לו שהבעיות לא נעלמו בכלל ומצבו עלוב מתמיד. אם מדובר באדם פרטי שמחליט לשתות את עצמו לדעת כל חייו ולפגוע בעצמו בלבד אולי ניתן היה לומר שזאת זכותו, מי יכול לומר לאדם מה לעשות עם חייו האישיים? הבעיה הגדולה היא כאשר ישנם מנהיגים שחיים כמו שיכורים, מתעלמים מהמציאות מסביבם ובגלל התנהגותם הטיפשית פוגעים למעשה בעם שלהם. פתגם עממי אומר שההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם לומד מהטעויות שלו והפיקח לומד מהטעויות של האחרים, אך איך נגדיר אדם שאפילו מהטעויות של עצמו אינו לומד שום לקח? בחודשים האחרונים נדמה לי שאנחנו "חיים בחלם", אותה עיירה מפורסמת שכל תושביה "חכמים מחוכמים". בלי שום סיבה הגיונית משחררים בסיטונאות מחבלים רוצחים ואחר כך מתפלאים איך זה יתכן ששוב פעם אוטובוסים מתפוצצים והטרור מתגבר ומרים ראש מידי יום , מעניין למה באמת, בוודאי שאין לשיחרור הרוצחים שום קשר לעידוד הטרוריסטים. נפגשים שוב ושוב עם ראשי המחבלים שנקראים בתישקורת 'ההנהגה הפלסטינית', ומדברים איתם על הפקרת ארץ ישראל לידי הטרוריסטים הללו. שאלתם את עצמכם פעם איך מישהו הופך להיות "בכיר" בהנהגה הפלישתית, ככל שהוא רוצח יותר יהודים כך הוא הופך להיות יותר "בכיר", ואלו הם הפרטנרים שלנו להשגת "שלום". האם לא היינו בסרט הזה בעבר, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שפתאום עכשיו ישנה הזדמנות נדירה לחתום על חוזה שצריך להיות הרבה יותר משיכור, אולי שיכור שגם הזריק לעצמו הרואין ולקח כמה כדורי אקסטזי , על מנת לחתום על חוזה ההתאבדות של העם שלך. כבר נכוונו בעבר מהסכמים דומים, עד מתי נמשיך באיוולת, נעצום עיניים ונשתעשע בעולם דמיוני. שיכורים תתעוררו המציאות קוראת לכם.
השבת נקרא בתורה כיצד מנהיג אחד , לא חכם במיוחד אבל עם הרבה רוע בלב , לא לומד לקח מטעויות העבר שלו וגורם נזק בלתי הפיך לו ולעם שלו. בני ישראל יוצאים ממצרים. פרעה היה צריך לחטוף עשר מכות על מנת שישתכנע להפסיק את השיעבוד של בני ישראל. מכה אחרי מכה , וכל מכה היא יותר כואבת ויותר הרסנית מקודמתה, עד שמגיע פרעה לשערי מוות במכת בכורות רק אז הוא מוכן לפתוח את שערי מצרים ולהניח לבני ישראל לעזוב את מצרים. אבל למרות כל המכות שפרעה חטף הוא לא לומד לקח. פרעה מתעקש לרדוף אחרי בני ישראל על מנת להחזיר אותם להיות עבדים במצרים. הוא מתאמץ לשכנע את החיילים שלו שזאת הייתה טעות לשחרר את בני ישראל, אבל החיילים שלו לא מוכנים להסתכן ולהיפגע שוב פעם מאלוקי היהודים. על מנת לשכנע את חייליו לרדוף אחרי בני ישראל פרעה מעניק לחייליו מתנות, כסף וזהב, כמו כן הוא מבטיח לחלק להם את כל השלל שייקחו מבני ישראל " אמר אוייב ארדוף אשיג אחלק שלל" . מי שהיה מספיק טיפש או רשע השתכנע ויצא למרדף שאמנם נראה ניצחון קל אבל מהר מאוד התברר לחיילים המצרים שזוהי מלחמה אבודה. פרעה היהיר טובע ומטביע את כל עמו בים סוף. אם פרעה היה מפעיל קצת שיקול דעת ולומד מניסיונו המר, הוא לא היה טועה ומטעה את עמו לרדוף אחרי בני ישראל וכך למעשה גזר עליהם את סופם המר. מנהיג חכם לומד מטעויות ולא חוזר עליהם.
חדשות אילת
