פרשת 'לך-לך'
הביטוי 'לעשות נפשות' לקוח מפרשת השבוע פרשת לך לך. אברהם אבינו מקבל ציווי מהקדוש ברוך הוא לעזוב את ארצו את מולדתו ואת בית אביו וללכת לארץ רחוקה, למקום בו הוא לא מכיר איש. למעשה הקדוש ברוך הוא מצווה את אברהם אבינו לעזוב את כל עברו, את כל סביבתו הקרובה אליו אשר בה הוא חי במשך שבעים שנה וללכת למקום חדש. כולנו יודעים עד כמה קשה לעבור דירה ועל אחת כמה וכמה שקשה יותר לעזוב עיר ובפרט אם התגוררת בה מספר שנים ועוד יותר קשה לעזוב את הארץ וללכת למדינה זרה שבה אינך מכיר את השפה את האנשים ומי יודע אם תמצא עבודה. אבל אברהם אבינו לא שואל שאלות. הקדוש ברוך הוא מצווה וכמובן שמיד אברהם נענה לציוויו של ה' ויוצא לדרך. לא אחד כמו אברהם אבינו ישקוד על שמריו, אברהם אבינו יודע שהוא בא לעולם עם מטרה מוגדרת מאוד, לגרום לכמה שיותר אנשים להכיר את בורא העולם. עוד בהיותו בחרן דיבר אברהם אבינו וניסה להשפיע על כל מי שהוא רק יכל להאמין בבורא עולם, להאמין שיש אלוקים, להאמין שהעולם איננו הפקר, העולם לא נברא מאליו והוא איננו נתון לשליטתם של פסלים כוכבים מזלות ושאר הבלים. יש מנהיג לבירה. אברהם אבינו פעל בדרך של קירוב לבבות בצורה הכי פשוטה שאפשר, על ידי הכנסת אורחים, על ידי נתינה לאחר, על ידי עזרה לזולת בכל מה שהוא רק יכל, תמיד לכל אחד, גם אם האדם היה אולי לא ראוי בגלל מעשיו או התנהגותו או אמונתו, להפך, ככל שהיה נראה לאברהם אבינו שיהיה יותר קשה להסביר לאדם שיש אלוקים כך הוא התאמץ יותר. חז"ל מספרים לנו במדרש שלאביו של אברהם, תרח, הייתה חנות לממכר עבודה זרה, פסלים מכל הגדלים ומכל הצורות, וכל מי שהיה זקוק לפסל בעל תכונות מיוחדות, פסל לפרנסה, פסל לאהבה, פסל לשמחה, היה מגיע לחנות של תרח, אביו של אברהם ומקבל את מבוקשו. יום אחד תרח השאיר את אברהם אבינו לבד בחנות וביקש ממנו לשמור על הפסלים ולמכור אותם למי שיכנס לחנות, כאשר נכנסו קונים לחנות וביקשו פסל מכל סוג שהוא, ניסה אברהם אבינו להניא אותם ולהסביר להם שבובה לא יכולה להועיל, שיתפללו לקדוש ברוך הוא, שיפנו אל מקור הברכות, רק ה' לבדו אשר ברא את השמים והארץ ואשר נתן לנו את חיינו הוא זה שיכול להושיענו, לאט לאט עוד אדם ועוד אדם הצליח אברהם אבינו לעשות נפשות ולגרום לאנשים להפסיק להאמין בהבלים, בפסלים ולהתחיל להאמין בבורא עולם, אך היה קשה מאוד לאברהם אבינו לראות את כל הפסלים בחנותו של אביו, מה עשה? לקח אברהם נבוט, מקל גדול שבר את כל הפסלים השאיר רק פסל אחד גדול, הניח את המקל בידיו של הפסל הגדול והניח לרגליו צלחת עם אוכל. כאשר חזר תרח, אביו של אברהם לחנות, חשכו עיניו בראותו את כל הפסלים שבורים, שאל תרח את אברהם, מה קרה כאן? ענה לו אברהם: אבא על תשאל, אני שמתי לפסלים צלחת עם אוכל כדי שיאכלו ולא יהיו רעבים ואז הפסל הגדול כעס שכולם מתנפלים על האוכל הוא לקח נבוט ושבר את כולם. כעס תרח על אברהם ואמר לו: איזה שטויות אתה מדבר, וכי הפסל יכול לזוז ולשבור את הפסלים האחרים? ענה לו אברהם אבינו: אבא, ישמעו אוזניך את מה שפיך מדבר, הפסל לא יכול לזוז בוודאי לא יכול לאכול אז כיצד אתה אומר שהוא אלוהים שיכול להציל אותך מכל הבעיות והצרות, מדוע אתה מתפלל לבובה איזו תועלת תצמח לך ממנה? תרח שומע את דברי בנו ומבין שאברהם צודק ומחליט בעצמו לעבוד עבודה זרה. כל הדרך מחרן אברהם אבינו ממשיך לעשות נפשות למען ה'. וגם בהגיעו לארץ כנען ממשיך אברהם אבינו לעשות נפשות למען ה'. וכמו אברהם אבינו גם מורנו ורבנו ועטרת ראשנו הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל הקדיש את כל חייו לעשות נפשות בקרב עם ישראל לאביהם שבשמים. יהי זכרו ברוך.
חדשות אילת
