"באתי אליך שתגידי לי שאני נורמלי ושאני לא מדמיין. אני נטרף עליה, אני יודע שהיא נמשכת אלי גם, אני מרגיש את זה עמוק בלב שלי, אבל אף פעם היא לא אמרה לי כלום וגם אני לא חשפתי בפניה את הרגשות האמיתיים שלי כלפיה. אני עם אישתי וחושב עליה. אני במצב גרוע בהרבה מאותם גברים שמממשים את הבגידות שלהם. הם לפחות יודעים מה הטעם של הבגידה מר כמתוק, הם יודעים בוודאות כיצד מרגיש המימוש, בעוד שאני מדמיין אותה כאוות רצוני. את מבינה?", הוא שואל ללא הרף בנימת ייאוש, "אני מחזיק אצלי בראש מושלמת. בדמיון שלי היא פועלת ומגיבה בדיוק כמו שהייתי רוצה", הוא ממשיך, "בעבודה. אנו עובדים יחד כארבע שנים ובשנתיים האחרונות אנחנו מאוהבים. אני מטורף עליה, אני מחכה להגיע לעבודה בכדי לראות אותה ואני חש בסתר ליבי שגם היא מרגישה כך כלפי. באתי אליך שתציצי לתוך הלב שלה ותגידי לי מה היא חושבת עלי, תגידי לי האם היא מדמיינת אותי, ספרי לי אם עורגת היא אלי כפי שאני עורג אליה?".
- "וואו", אמרתי לו, אגב ניסיון לעצור את השטף, "תן לי הזדמנות לפגוש אותך", אני מחייכת אליו באהבה. גבר נשוי, שמתאהב באשה נשואה מהעבודה ומבין שאין הוא יכול לפעול בבוטות ולהושיט יד לנצל את רגשותיה ולהשחית את היושרה שלה. בעיקר הוא חשש לקלקל את היושרה שלו. היושרה שבשבועת הנישואין של כל אחד מהם.
מאחר והוא מזמן כבר לא גר כאן, אני יכולה לכתוב את סיפורו ללא חשש. אתכם אני בוחרת לשתף ממקום של יועצת. ההמלצה שנתתי לו היתה להתבשם ככל שניתן מאותה תחושה עילאית, שנתנה משמעות מיוחדת לחייו באותה תקופה. "בדיוק כמו אותה אנרגיה מינית", טענתי בפניו, "לא חייבים להוביל אותה מיד לשיא ולסוף, כדאי למשוך בהנאה את המיניות מבלי לזרז את הקץ ולדעת את טעמו המר של הסוף שלרוב מותיר אותנו ריקים"...
לימים מגיעה אלי אישה להתייעצות בנוגע לעסק שהיא הקימה, וככה לקראת סוף היעוץ היא שואלת אותי – "את יכולה בבקשה לבדוק לי אם מר פלוני חושב עלי? פעם עבדנו יחד (וכאן היא נקבה בשם מקום העבודה), עברו כבר כמה שנים ואני מייחלת לקבל ממנו שיחה", היא אומרת תוך השפלת מבט. "אבל אף פעם הוא לא טילפן. גם לא בחגים"...
