פרשת 'מקץ'
בשבוע שעבר התמלאתי צער עמוק. לא היה זה צער במישור האישי, אלא צער במישור הלאומי. התנהגותם של פוליטיקאים רבים, רבים מדי, גורמת לתחושות קשות שאין יותר אידיאולוגיה בכנסת ישראל, יש רק כיסאולוגיה. הגיחוך שמעוררים אותם פוליטיקאים בהסברים מטופשים שאפילו תינוקות בפעוטון יכולים למצוא טובים מהם, מדוע הם עוברים ממפלגה אחת למפלגה אחרת, ואיך האישה שעד אתמול הייתה לא ראויה לעמוד בראש מפלגתם, הופכת פתאום להיות המועמדת הטובה ביותר מבחינתם לראשות הממשלה, ואיך המנהיג החברתי שבמערכות הבחירות הקודמות נאמר עליו (ואני מצטט) "יש לי אמון מלא בו", הופך להיות לאדם נבזה, כשברגע האחרון הוא בורח ממפלגתו מולידתו. חבל, חבל מאוד שאין ישרות דרך כמעט, אצל אף לא אחד מהמועמדים.
אני מעריך מאוד פוליטיקאים שהיו בשמאל ונשארו בשמאל לכל אורך חייהם הפוליטיים ולא סטו כמלא הנימה מדעותיהם ועמדותיהם. מנגד, אני מעריך מאוד גם את אותם פוליטיקאים שמביעים עמדות ימניות מבלי לזגזג כל שני וחמישי לפי שיגעונותיו ורצונותיו של ראש ממשלה הפכפך, או על-פי הכותרות שרצות בתקשורת. אבל אני בז בכל ליבי לכל אחד ואחת מאותם הפוליטיקאים שאין להם אג'נדה אמתית מלבד אג'נדת ההישרדות על הכיסא.
עצוב לחשוב שיש מעט מאוד פוליטיקאים בישראל שנשארים נאמנים לכל אורך הדרך למשנתם המדינית שבשמה נתן להם הציבור את אמונו.
השבת, שבת של חנוכה, נקרא בתורה בפרשת 'מקץ' על עלייתו לגדולה של יוסף הצדיק. תעצמו עיניים לרגע ותדמיינו את עצמכם עומדים במקומו של יוסף בסיטואציה הבאה, אסיר בכלא שהוא גם עבד, עבד-אסיר, הדרגה השפלה ביותר שיכולה להיות לאדם בכל מקום בעולם, מקבל את הזדמנות חייו. קוראים לו לבוא אל פרעה, המלך הכל יכול של מצריים, כדי לייעץ לו עצה. מילה אחת לא במקום, עלולה לגרום להתזת ראשו של יוסף. וזאת צריכים לדעת, פרעה הוא לא סתם מלך, מרוב שגעון גדלות, פרעה טוען שהוא אלוהים "לי יאורי ואני עשיתיני"- אני בראתי את היאור וגם את עצמי – כך מודיע פרעה לכל עבדיו, וכך הם גם מתייחסים אליו. אותו מלך גדול, שואל את העבד האסיר שאלה – חלמתי חלום ואני לא יודע לפתור אותו, ואני שמעתי שמספרים עליך שאתה יודע לפתור חלומות. איזו מחמאה, כיצד היינו מגיבים במקומו של יוסף? כיצד היו מגיבים פוליטיקאים מהכנסת הנוכחית במקומו של יוסף? כיצד מגיב יוסף? יוסף אומר לפרעה, אדוני המלך – אני אפס, אני בכלל לא יודע לפתור חלומות. הקדוש ברוך הוא, הוא זה שיודע לפתור את החלומות, והוא זה שינחה אותי לפתור לך את החלום. איזה אומץ, כמה ישרות. יוסף נשאר נאמן למשנתו ולאמונתו, וגם לאחר שהוא שומע את חלומו של פרעה הוא חוזר ואומר לו- ה' רוצה שתדע שהדבר יתגשם במהרה. מרוב שיוסף חוזר ואומר ה' אמר, ה' עושה, פרעה שעד לפני חמש דקות החשיב את עצמו לאלוהים קורא בקול גדול – "היכן עוד נמצא איש כזה שיש בו רוח אלוקים"!
יוסף לא שוכח את אלוקיו ואת דתו גם בהיותו המשנה למלך מצריים, הוא מקפיד לאכול כשר, הוא מקפיד לא לעבוד עבודה זרה ונשאר נאמן לה' לכל ימי חייו. כמו יוסף נהגו המכבים שלא התכופפו ליוונים ולא שינו את דתם ואת דעתם לפי צו האופנה היווני, אפילו שכל העמים מסביבם התייוונו וגם דעת הקהל הישראלית צידדה בעד ההתייוונות, המכבים לא זזו מאמונתם בה' וביטחונם בצדקת דרכם. לאורך הדורות היו הרבה גדולי ישראל שבאו במגע עם מלכים גויים, חסדאי אבן שפרוט, שמואל הנגיד, הרמב"ם, האברבנאל, המשותף לכולם –כולם נשארו נאמנים לדרך ולא סטו מאמונתם ימינה או שמאלה, למרות שהמון פעמים הופעלו עליהם לחצים כבדים להמיר את דתם. עם כל זאת, מגודל ביטחונם בצדקת דרכם הם לא התכופפו ולא שינו את דתם או את עמדתם. האם גם בדורנו יכולים להימצא מנהיגים כאלה?!?
