"מזה בדיוק חששתי כשנסעת לניו יורק. ידעתי שיש משהו מאחרי העניין. החברות עם סמי לא נראתה לי בריאה מלכתחילה – גבר בן ארבעים וחמש – מה יש לו לחפש אצל ילדה בת עשרים וחמש? וכששמעתי שהתגרש מאשתו ונוסע לניו יורק, ואחרי חודשיים את מודיעה לי שאת נוסעת גם כן לניו יורק מפני שלסמי יש הצעת עבודה בשבילך...כל העניין לא נראה לי. חבל שלא עצרתי בעדך לפני שנסעת. אבל את הכחשת כל רומן עם סמי ואני ברוב טיפשותי האמנתי..."ענתה אמה מרים בצער. "אמא! לא שיקרתי אז ואני לא משקרת עכשיו! אמנם עבדתי אצל סמי כשהיה נשוי וגר בתל אביב, אבל מעולם לא היה כלום בינינו. עבדנו טוב יחד ולכן, כשהציע לי משרה בניו יורק, קפצתי עליה. לא כל יום בחיים קורה למישהי, שניתנת לה הזדמנות לגור ולעבוד בניו יורק. לא נסעתי לניו יורק כדי להתאהב בסמי – זה פשוט קרה. לא אני הייתי הסיבה שבגללה עזב סמי את אשתו – הוא פשוט היה אומלל איתה. הרומן בינינו התחיל בניו יורק... אני אוהבת אותו אמא ואולי אני קצת טיפשה שסיפרתי לך, שאנחנו עוברים לגור יחד. אילולא סיפרתי לך לא היית יודעת!" מחתה גלית. "אני שמחה שסיפרת לי ושאינך מסתירה ממני דבר, אבל זה עדיין לא גורם לי לחשוב שמה שהילדה שלי צריכה זה גבר מבוגר ממנה בעשרים שנה. גבר, שהילדים שלו הם כמעט בגילה!" ענתה מרים במרירות "ומה שנוגע ללירון – את היית בת עשרים והוא היה בן שמונה עשרה – גם זה לא היה בדיוק לעניין – להתחתן עם ילד בן שמונה עשרה שזה עתה התחיל את שרותו הצבאי. אני יודעת שאת כועסת עלי, אבל העובדה ששוחחתי עם אמא שלו והוא סיים את קשריו איתך בעקבות השיחה עם הוריו מעידה כאלף עדים, שהוא באמת היה ילד. אמא יודעת מה טוב בשבילך! האמיני לי!" "אילולא התערבת לא היה הקשר בינינו נגמר! לירון ואני אהבנו זה את זו! עובדה שעד הרומן שלי עם סמי, לא הסתכלתי על אף אחד. ענתה גלית. "לירון לעומת זאת התחתן עם הבת של החברה של אמא שלו שלוש שנים אחרי שעזב אותך! ממש אהבה נצחית!" ענתה מרים, אבל לא זו הבעיה. חישבי קצת בהגיון – סמי בן ארבעים וחמש, עד שיהיו לכם ילדים בגיל הגן יהיה כבר בן חמישים ואולי יותר! זה לא הוגן כלפיו ולא הוגן כלפי הילדים! חוץ מזה – חישבי על עצמך, כשתהיי בת ארבעים – אשה צעירה שכל החיים לפניה ועוד רוצה לעשות הכל – יהיה סמי בן שישים! ההבדל בגיל, שעכשיו נראה לך הגיוני, ילך ויגדל בעיניך, למרות שבעצם לא ישתנה כרונולוגית. הוא יהיה איש זקן, כשאת עוד תהיי צעירה ויפה. כל מה שירצה סמי, יהיה לשבת בבית – וזה במקרה הטוב, במקרה הרע יהיה זקן חולני – קצת סובל מלב, קצת חירש, אולי קצת בעיות קיבה ואת תהיי זו שתצטרכי לטפל בו – לטפל בגבר שיכול להיות אבא שלך, במקום לבלות עם גבר המתאים לך בגילו ובצרכים שלו!" ניסתה מרים לשכנע את גלית. "אם זו הבעיה שלך את יכולה להירגע – אני רק עוברת לגור עם סמי, אני לא מתחתנת איתו ולא יולדת לו ילדים – זה לא אקטואלי, מהסיבה הפשוטה, שאשתו מסרבת לתת לו גט!" אמרה גלית "אני בכלל עוד לא מוכנה להתמסד .
אהבה כן – נישואין בינתיים לא!" וכי מה יכלה מרים לענות? ממילא לא הייתה הילדה שומעת בקולה. הייתה מוכרחה להודות שגלית לא בדיוק ילדה - בת עשרים וחמש! כשהייתה בת עשרים וחמש היו כבר למרים שלושה ילדים! העולם היום הוא לא מה שהיה פעם. חלפו שלוש שנים. סמי הקים יחד עם גלית עסק לתפארת בניו יורק. יחד עבדו, חיו ואהבו זה את זו. כעבור שלוש שנים החלה גלית מדברת על חתונה - רצתה ילד. "את יודעת יפה מאוד שזה לא תלוי בי!" מחה סמי "סימה לא מוכנה לתת לי גט, בפרט עכשיו שאני חי אתך. היא משוכנעת שהרומן בינינו החל כשעוד הייתי נשוי לה ושאת הסיבה שבגללה עזבתי אותה. היא לעולם לא תסכים להתגרש ממני כדי שאשא אותך לאשה. חוץ מזה, ילד יסבך לנו את החיים – מדוע את צריכה ילדים? יש לך אותי." זה לא הוגן, "ענתה גלית " לך יש ילדים , עוד מעט אפילו יהיו לך נכדים. גם אני רוצה משפחה משלי, ומשפחה בספר שלי זה לא רק גבר, זה בעל וילדים." "אנסה לדבר עם סימה", ענה סמי. כעבור ימים אחדים הסביר, שכמו שציפה, גט מצידה של סימה לא בא בחשבון, ואם יפעיל לחצים, תאשים אותו שהוא חי עם גלית לפני שהתגרש ממנה ואז לעולם לא יוכל לשאת את גלית לאשה. לא על פי הדת היהודית! גלית בכתה, סמי ניחם אותה, וכמו תמיד הבטיח הרים וגבעות ואהבה נצחית.בסופו של דבר פייס אותה בכך שהציע לה, לנסוע הביתה לאילת כדי לראות את הוריה, אחיה ואחיותיה. גלית נסעה לאילת ולהפתעתה כמעט ולא חשבה על סמי. בילתה נפלא עם המשפחה וחבריהם, נהנתה מכל רגע והיה לה טוב. נראתה נפלא – תמיד הייתה יפהפייה, וכעת בגיל עשרים ושמונה, כשכל חברותיה בנות גילה כבר היו נשואות ואמהות לילדים ואיבדו מעט את גזרתן החטובה – הייתה היא ללא עוררין היפה שבחבורה וכל הרווקים חיזרו אחריה בהתלהבות רבה - ורווקים מעולם לא חסרו באילת. שבועיים חלפו חיש מהר וכשהגיע הזמן לחזור החליטה שהיא צריכה עוד קצת זמן לעצמה, עוד קצת זמן בלי סמי כדי לנתח את העתיד. טלפנה ואמרה: "סמי, כל כך התגעגעתי למשפחה שלי. שבועיים זה לא מספיק. אני צריכה לפחות עוד חודש." "קחי את כל הזמן שבעולם ילדה שלי, אני אמנם מתגעגע עד מוות, אבל מה שטוב לך טוב גם לי, תבלי". ענה סמי וגלית נשמה לרווחה. "בתור אשה מאוהבת את מתנהגת מוזר מאוד – לא כל כך מתגעגעת לגבר שלך". צחקה אחותה הצעירה רחל, שהייתה הרווקה היחידה במשפחה. "כבר מזמן לא נהניתי כל כך. כבר מזמן לא רקדתי, לא יצאתי לבלות עד אור הבוקר – מזמן לא עשיתי חיים. זה לא שאני לא אוהבת את סמי, אבל החיים שלנו ממוסדים וללא ריגושים – עבודה ובית..."נאנחה גלית. "חיים נפלאים למישהו בן ארבעים ושמונה, אוטוטו חמישים – לא לבחורה צעירה!" אמרה אחותה ברצינות. גלית מצאה את עצמה מבלה טוב יותר ופחות רוצה לחזור לניו יורק לחיים עם סמי. אחותה צדקה – לחיות עם סמי היה כמו לחיות עם אח מבוגר מאוד, או אולי עם אבא – לא עם מאהב צעיר. לא כמו שהיה יכול להיות אילו הרשתה לעצמה, למשל, לפתח אהבה עם אמנון, אותו פגשה באחד הערבים בהם בילתה עם אחיותיה וחבריהן בדיסקוטק. מאז החלה את הרומן שלה עם סמי לא הביטה במישהו כבאובייקט לאהבה, אפילו לא חשבה על כך, ואילו כעת מצאה עצמה נמשכת לאמנון ובקושי הצליחה לעצור בעצמה מלהיכנע לחיזוריו וליפול בזרועותיו. היה יפה תואר, גבוה, חכם רקדן מעולה ואיש שיחה מרתק, אבל בעיקר היה צעיר – בן עשרים ותשע בסך הכל... כשספרה לאמה מה קורה לה ענתה זו: "אם את מרגישה כך עכשיו, חשבי מה מחכה לך בעוד עשר שנים, בעוד עשרים שנה ...מה תעשי בגיל מאוחר יותר כשבעלך יראה לך זקן ומשעמם ואהבה לא תהיה בדיוק בראש מעיניו? תיקחי לך מאהב? הישארי כאן. אל תחזרי.
אני לא יודעת אם אמנון הוא התשובה ואם מהרומן שלך אתו יצא משהו, אבל הוא האמצעי שיעזור לך לעזוב את סמי. וטוב מוקדם ממאוחר. את כבר בת עשרים ושמונה, מתי תתחתני? מתי יהיו לך ילדים? "אבל סמי אוהב אותי – הוא זקוק לי" מחתה גלית. "את שומעת את עצמך? סמי זקוק לך, סמי אוהב אותך! את כבר לא אומרת לי שאת אוהבת אותו"... אמרה מרים. שעה ארוכה שתקה גלית ולבסוף שאלה: "אז מה לעשות"? להודיע לסמי שאת על פרשת דרכים ואת חייבת זמן לעצמך כדי להחליט מה את עושה. אם הוא אוהב אותך יחכה לך, אם את אוהבת אותו תחזרי אליו – אבל את חייבת לעצמך את ההזדמנות לחשוב מה לעשות עם עצמך. אם בתום הזמן שתקציבי לעצמך תרגישי שאת עדיין חושבת שסמי הוא הגבר של חייך – לא אעמוד בדרכך." ענתה מרים. "אולי את צודקת, אבל אני לא יכולה לעשות את זה בטלפון. סמי יפגע. אחזור לניו יורק ואדבר איתו פנים אל פנים. "ענתה גלית". בתום חודש החופש הנוסף שלקחה לעצמה, חזרה גלית לניו יורק והודיעה לסמי שהיא רוצה פסק זמן לחשיבה. "אנחנו לא נשואים, אין לנו ילדים וכנראה לא יהיו, אני צריכה לחשוב אם זה מה שאני רוצה לעצמי. אני אוהבת אותך סמי, אבל גם בזה אני כבר לא בטוחה – אולי פשוט נוחה לי המסגרת המפנקת שיצרת עבורי. אני רוצה חופש – ששה חודשים ..."אמרה". להפתעתה הרבה סמי לא נשבר. לא בכה ולא ניסה לעצור בעדה: "את צודקת. אני אוהב אותך, אבל לא הייתי רוצה שתרגישי שאם את חיה איתי את מחמיצה את חייך. קחי לך כמה זמן שאת רוצה – אני אחכה." אמר וחיבק אותה. יומיים לאחר מכן כבר הייתה בדרכה לאילת. אמנון חיכה בשדה התעופה עם פרחים. "אחותך אמרה לי מתי את מגיעה. אני שמח שחזרת. אני אוהב אותך" אמר. שבוע אחרי שחזרה לאילת נודע לה שסמי לא סתם היה מרוצה בקשר לעזיבתה סתם כך. מסתבר שניהל במשך השנה האחרונה רומן לוהט עם מזכירתו. אשתו סימה הייתה זו שטלפנה כדי לספר לה על מעלליו. "כעת אולי תביני איך אני מרגישה." אמרה וטרקה את הטלפון. גלית הניחה את השפופרת על כנה ונשמה לרווחה. לפתע תפסה עד כמה הייתה חנוקה במשך השנה האחרונה, עד כמה הרגישה שהחיים חולפים על פניה. כעת תוכל סוף סוף להתחיל לחיות מחדש. עם אנשים בני גילה, עם גברים בני גילה! בעוד היא יושבת כך בהרגשה שנולדה מחדש צלצל הטלפון. הרימה את השפופרת ומצדו השני של הקו שמעה את קולו של סמי." איך את מבלה? את נהנית? מתגעגעת אלי"? שאל לרגע התפתתה לומר לו שהיא יודעת על הרומן החדש שלו, אבל אחר כך הרהרה לעצמה – לשם מה? הרי זה בדיוק מה שרצית! שתוכלי לעזוב אותו מבלי שיפגע. במקום האשמות ענתה בשלווה: "אני נהנית מאוד סמי ואני מתכוונת להמשיך ליהנות. שלח בבקשה את כל הבגדים והחפצים שלי אל הורי. אני מאוד מקווה שתהיה הוגן ותשלח לי גם סכום כסף שווה ערך לחלקי בעסק המשותף שלנו, אבל גם אם לא תעשה כך אני לא חוזרת. החלטתי שאני לא רוצה ילד בן חמישים – אני רוצה בעל צעיר והרבה ילדים... שלום סמי". הניחה את השפופרת על כנה בטרם הספיק להגיב, ומייד הרימה אותה וחייגה לאמנון. "מה אתה עושה הערב"? שאלה. "מחכה שהאשה שאני אוהב תתפנה. ענה, היא פנויה." צחקה גלית "אחכה לך בתשע." "תשע זה עוד המון זמן. עכשיו רק שבע. אני לא יכול להתאפק כל כך הרבה זמן, אני כבר בא!" ענה אמנון וטרק את הטלפון. "צעיר, מה יש לדבר, לצעירים אף פעם אין זמן..." הרהרה גלית ולפתע פרצה בצחוק "גם אני צעירה! גם לי אין זמן, גם אני רוצה לראות אותו עכשיו, הרגע ולא בתשע".
