נכנסתי לחנות העצומה שבה היא עובדת. ברגע שהיא קולטה אותי היא נופפה לי וכמעט עטה לקראתי. "איך צדקת", היא אמרה לי, "המצב בדיוק כפי שתיארת, אני חושבת עליך כבר כמה ימים. אני בעיקר חייבת לך התנצלות. לא האמנתי שהדברים שאמרת לי יכולים להיות אמיתיים".
הגברת המתוקה הזו יצאה מאצלי בוכה. בטרם עלתה לרכבה, הסתכלה עליי ואמרה "חבל שבאתי אליך, את טועה בגדול. אין שום סיכוי שאני אחזור לבעלי". ככה היא יצאה מאצלי ואני השבתי לה בסבלנות שאני נצמדת למה שהקלפים אומרים לי וזה מה שראיתי בפריסה שלה. כן, הסברתי לה שתהליכים חייבים להסתיים והסיפור ביניהם עדיין לא תם "כשהפרי בשל הוא נושר. לא כואב לעץ ולא כואב לפרי", זה מה שהסברתי לה והחברה שלה התבוננה בי כאומרת "אני מבינה, אבל היא לא".
גם אני מבינה שכשאישה רוצה להיפרד, היא רוצה שבעלה יתפוגג אתמול. לא מעניינים אותה לא תהליכים ולא בבלט שילך עכשיו ומיד.
למרבה הפלא אותה הגברת מספרת לי שהיא אכן חזרה לבעלה ושהם בונים קשר טוב יותר.
"אני שמחה", הגבתי, והשפלתי מבט. כעבור כמה חודשים היא מתקשרת אלי לתיאום פגישה, מיד איך שהיא מתיישבת ואני נוגעת בקלפים אמרתי לה בבטחה: "כעת את מוכנה". היא חייכה והוציאה את הסכם הגירושין.
"יש לך זוגיות נוספת, ואפילו ילד נוסף אני רואה באופק", אמרתי, ושוב היא מסתכלת עלי כאילו דיברתי סינית. "נראה לך שאני אתחתן ויעשה ילד? זה לא נשמע לי הגיוני, אבל איתך אני כבר לא מתווכחת".
קוראים יקרים, עברו מספר שנים והנה שוב, די באקראי אני מגיעה להעביר הרצאה והגברת החמודה הזו אומרת לחברותיה בצחוק בריא- "אימאל'ה, היא מפחידה, שלא תסתכל עלי, היא תמיד צודקת". אני כל כך הופתעתי מהפתיחות שלה ליד כלל העובדים. "כפי שאתם יודעים", היא פנתה אליהם, "אני אכן גרושה ונשואה בשנית, ויש לי תינוק ובעל מקסים, בדיוק כפי שהיא חזתה". במשך כל הערב החלפנו בדיחות קטנות וקריצות עיניים שרק שתינו מבינות. היא יצרה מציאות טובה יותר לא בגלל שאני ראיתי, אלא כי היא הקשיבה, פעלה במתינות ובתבונה בדיוק כפי שייעצתי לה באמצעות קלפי הטארוט.
