יהדות

פרשת 'צו' - שבת הגדול

כל אילתי שמבקר בבית הכנסת בשבתות, רגיל לשמוע בעת קריאת התורה סידרה שלמה של אנשים שבאים לברך ברכת הגומל. זו אכן תופעה ייחודית לאילתים כי ביתר חלקי הארץ אם מישהו מברך "הגומל" מיד המתפללים שואלים אותו מה קרה לו. האם הוא היה חולה חלילה או שניצל מאסון כלשהו חס ושלום. רק באילת ברכת "הגומל" עוברת "חלק" בלי בעיות ובלי שאלות מיותרות לאחר הברכה. ומדוע זה כך רק באילת?

על-מנת לברך ברכת הגומל צריך אדם לעבור את אחת מתוך ארבעת החוויות הבאות: או שהיה חולה ונתרפא, או שהוא שט בספינה ועלה ליבשה, אסיר שהשתחרר מהכלא או אדם שהלך או נסע במדבר במשך יותר מ-72 דקות. ומכיוון שבעבורנו, האילתים, כל נסיעה "צפונה" כרוכה בהרבה שעות נסיעה במדבר, אנחנו מתחייבים בברכת הגומל בתדירות גדולה יותר מאשר שאר תושבי מדינת ישראל. מהי משמעות אמירת "ברכת הגומל"?

בברכה זו אנחנו למעשה מודים לה' שעזר לנו ועשה עימנו חסד מיוחד, כי היינו במקום או במצב של סכנה אפשרית וה' פדה אותנו מצרה זו, ולכן אנחנו מודים לו על כך על ידי אמירת "ברכת הגומל".

בפרשתנו, פרשת 'צו', הקב"ה מלמד אותנו את ההלכות של "קורבן תודה". לפי האמת והצדק כל אדם שנעשה לו נס מיוחד, יוצא מגדר הרגיל, היה ראוי לו להביא קורבן תודה ובכך היה מביע את תודתו לקדוש ברוך הוא על כך שהציל אותו מצרתו. כל אותם ארבעת האנשים שאמרו חז"ל שהם צריכים להודות לה', למעשה היו מחויבים להביא קורבן תודה, אך כיום, כשאין לנו בית מקדש, ואין לנו מזבח שיכפר בעדנו, אין לנו שום אפשרות להביא קורבן ומה שנותר לנו לעשות, בעצם, זה רק להודות לקדוש ברוך הוא על ידי ברכת הגומל כל פעם מחדש כשהוא מציל אותנו.

בשבוע שעבר פרסמו כוחות הביטחון שהם עצרו מחבל שהיה בדרכו לבצע פיגוע התאבדות באילת. אם המחבל הארור הזה היה מצליח, חלילה, לבצע את זממו, מי בדיוק מהאילתים שמסתובבים כעת חיים בריאים ושלמים היו אמורים להיפגע? האם מי מאתנו מעלה על דעתו שיתכן כי הוא היה עלול להיפגע מפיגוע שנמנע? כמובן שלא, אנחנו כלל לא מעלים מחשבה מעין זו בדעתנו. לא בגלל שאנחנו רעים או טיפשים חלילה, פשוט מפני שאין בעל הנס מכיר בנסו. אני לא מודע לנס שהתרחש, לא ראיתי, לא הבחנתי, ואין לי ידיעה בזמן אמת על מה שעשוי היה להתרחש, ולכן אני גם לא מעלה בדעתי שמוטלת עלי חובה להודות לה' על דבר שלא קרה. נכון, חז"ל לא תיקנו לנו לומר ברכת הגומל על נס שלא הבחנו בו ולא היינו מודעים אליו, אך הם כן תיקנו לנו לומר כל יום בתפילה: "ועל ניסך שבכל יום עמנו".
וכי באמת בכל יום מתרחש לכל אחד מאתנו נס? בוודאי ובוודאי, אנחנו פשוט לא מודעים לגודל הניסים ועוצמתם. בשבילנו זה דבר טבעי, אך האמת היא שכל חיינו הם נס אחד גדול.

השבת, שבת שלפני פסח, נקראת גם בשם "שבת הגדול", וחז"ל מסבירים שהסיבה לכך שהשבת נקראת כך היא בגלל הנס הגדול שעשה ה' לאבותינו בשבת לפני שהם יצאו ממצרים, כאשר המצרים רואים כיצד בני ישראל קושרים כבשים שהיו האלילים של המצרים ומכינים אותם לשחיטה, והמצרים רואים, אוכלים את הלב על כך שהולכים לשחוט להם את העבודה זרה שלהם ושותקים. נס גדול. גם לנו מתרחשים ניסים גדולים בכל יום ובכל רגע, צריכים רק לפקוח את העיניים ולראות את הנס