פרסומת
דלג

הטרנדים החמים בבישול ירוק

מאת: רותם ג'קסון ● 7/12/2011 09:18 ● ערב ערב 2527
\ מאת: רותם ג'קסון, מירב לוי ורותם נועם \ האהבה לאוכל מאחדת את בני האדם כולם. אוכל הוא לא רק חיים, הוא גם מקור אדיר לשמחה ונחמה. עם האוכל באות הבעיות. ולא, אין לנו כוונה לדכא אתכם עם בעיות אכילה דווקא בשבוע האוכל. מה שכן חשבנו שיעניין אתכם, הם כמה טרנדים ירוקים ששוטפים כיום את תחום המזון. החל מה'איטיים', דרך אלו המבקשים לעצמם חיי נצח באמצעות דיאטה וכלה בחצימחוניים, שעושים הכל, רק לא ביום שלישי. וכדי שתמצאו גם משהו לעצמכם, קינחנו בעצות נפלאות לבישול ירוק ובריא
הטרנדים החמים בבישול ירוק

קרוב זה הכי אחי


בעולם העתיק ניהלו בני האדם משק אוטוקרטי. כלומר סגור. הם גידלו בגינה ירקות, פרות, תבואה ובעלי חיים, והחליפו ביניהם את התוצרת הטריה, בשוקי העיר. מאז ועד לרשתות השיווק של היום חלפו אלפי שנים והמרחק שעושה כיום המזון עד לפינו צמח לאלפי ק"מ. מזון משונע ברחבי הגלובוס כשהוא מקורר וארוז, ולאחר שעבר תהליכים שיאפשרו לו לשרוד זמן רב בתנאי שינוע. השינוע זה אינו מגיע ללא מחיר – הדלק, זיהום האוויר, כלי הרכב והטיס, כולם תורמים את חלקם להרס הסביבה. גם איכות המזון נפגמת. חומרי שימור וטעם מוכנסים למוצרי מזון ששינועם ארוך. על כן משמחת במיוחד היא המגמה החדשה-ישנה בתחום המזון האקולוגי, המאיצה באנשים לשוב ולאכול מזון הגדל ברדיוס 50 ק"מ ממקום מגוריהם. למעשה הפכה התופעה לאג'נדה של ממש עד כדי הקמת ארגונים וקהילות בארץ ובעולם הנלחמים למען לצדק קולינרי-חברתי. איך קשור צדק חברתי למזון קרוב?
במדינת וורמונט שבארה"ב , התפרסם 'המזנון של מרפי', לאחר שהצליח להרכיב תפריט שלם ממזון שגדל בטווח של 50 ק"מ ממקום מושבו. החל מהתבואה ללחם ולפסטה דרך שעועית, גזר, תפוחי אדמה, בצל, רסק תפוחים, וכלה בסיידר, בירה וכמובן בשר. בכתבה שהתפרסמה אודות המסעדה סיפר מרפי, כיצד הפך את המסעדה למפעל חיים הנלחם למען דמוקרטיה במזון: "בעוד שרוב המזון שהאמריקאים אוכלים נוסע לפחות 1,500 קילומטרים מהחווה לצלחת, רוב האוכל המוגש כאן גדל בטווח של 50 קילומטרים. מי היה מאמין כי המזון שאתם אוכלים במסעדה יכול להגיע מאנשים בודדים ולא מקונצרנים?", עוד כותב מרפי, "אכילה היא למעשה פעולה חקלאית. וחשיבה מקומית מקיימת את חוק השכנות. יש שלוות נפש מסוימת הנובעת מהידיעה ממי האוכל שלך מגיע".

אוכל טעים הוא העגבנייה שגידלתי בגינה שלי!


חברי קהילת ה'מזון המקומי' בארץ ובעולם שואפים להפיץ ברבים את היתרונות הברורים, לטענתם, שבגידול מזון בעצמך או לחילופין לקנות אותו מחקלאים בסביבת מגוריך. על פי תורתם, פעולה פשוטה כזו לצד כיוון המודעות לנושא, יכולות לחסוך ולצמצם באופן ניכר את עלויות המזון שנתונות כרגע לשליטתם הבלעדית של תאגידי המזון הגדולים. שלא להזכיר את היתרון הבריאותי המובהק באכילת מזון שגודל בסביבת מגוריך, הן מבחינת העיכול הטוב יותר והן מבחינת רמת התברואה של מזון מקומי לעומת מזון שמשונע בדרכים וחשוף לחיידקים וזיהומים רבים יותר.

"מה שאנחנו עושים בעולם, משפיע!", הסביר לי בסבלנות ספי מיור, האיש שעומד מאחורי הארגון הגדול ביותר בישראל לטיפוח חקלאות מקיימת. "מה שאנחנו אוכלים משפיע גם הוא, אבל לא רק עלינו אלא גם על הסביבה שלנו.
איפה שאנחנו מחליטים לשים את הכסף שם ההשפעה הגדולה ביותר בדמוקרטיה. זוהי למעשה זכות הבחירה. הכסף שאנו שמים זה הכוח שאנו נותנים וזו הדעה שאנו מביעים. מסקנה- אני אוכל אני משפיע!
לאכול מה שטעים לי זה חשוב, אבל מה שעוד חשוב זה למי אני נותן את הכוח. לתאגיד בינלאומי ששולט בכל התהליך כולו- החל מבחקלאים, ביצור המזון, בשיווק, במיתוג ובמכירה, תאגיד שמחליט להשתמש בחומרים שמבזבזים משאבי סביבה קיימים, שמשלם משכורות מינימום למיליוני העובדים שלו, או שאני בוחר להשקיע בשכנים החקלאים שלי מתוך ידיעה ברורה שאם אני משקיע בהם אז הם ישקיעו בי בחזרה. הם לא יזהמו את המים שלי כי הם גם המים שלהם. אני יכול להסתכל עליהם ולדעת מי גידל את המזון שאני אוכל ובעיקר אני יכול לסמוך עליהם ולבטוח בהם שהם מגדלים מזון כדי להזין אותי ולא כדי לקחת את הכסף שלי. אחרי שאני מבין את זה אני מבין שלאכול אוכל מקומי זו הדרך הנכונה.
באילת, יש קרבה גיאוגרפית לחקלאים ביישובי הערבה והדרך הטובה ביותר היא לארגן קואופרטיבים קבוצתיים לקניית מזון במשותף היישר מהחקלאים. כך אנחנו עושים במרכז הארץ ואין שום סיבה שגם באילת לא יוכלו להשתמש וליהנות מהיתרונות של אותה השיטה".

המהירות מהשטן


אלא שבישול אקולוגי לא נעצר במקור המזון וגם לא בכלים מהם אנו אוכלים, תורה שלמה עוסקת כיום בזמן שאנו מקדישים למזון שאנו אוכלים, החל מזמן הבישול וכלה בזמן האכילה עצמה. תורת הבישול האיטי אינה נעצרת בבישול איטי, היא מגלמת אג'נדה רחבה הרבה יותר הדוגלת בחיים בקצב איטי, כמו זה שאפיין את העולם הישן, בטרם המהפכה הדיגיטלית. הרבה פחות שיעבוד לעבודה וקריירה, יותר פנאי והתמקדות במשפחה, ובכלל חיים באיזי הם מתכון, אליבא חסידי השיטה לחיים נטולי לחצים ועל כן בריאים יותר. נשמע קשה ליישום? אולי, אבל מדריך האיטיות השלם שפורסם והפך לרב מכר מיידי, מצליח לפרק את השיטה וליישמה בכל אורחות חיינו, ומוכיח ששום רע לא יקרה אם נאט מעט את הקצב.
כאמור פרק חשוב בעולמם של האיטיים הוא זה המוקדש לבישול איטי, השומר על הערכים התזונתיים שבמזון לאורך זמן ומאפשר את עיכולם בקלות יתר. זהו גם בישול העושה שימוש במיצים הטבעיים של המזון ועל כן חוסך בצורך להשתמש בשמן, שהופך רעיל עם שריפתו וכמובן מעמיס על גופנו שומני טראנס מקוללים.
אחרי שתלמדו כיצד לבשל את מזונכם לאורך שעות ואפילו ימים, תעברו לחלק הבריא לא פחות, הוא הפרק העוסק באכילה איטית וחשיבותה לעיכול מלא של המזון. למען האמת האיטיים לא המציאו כאן דבר, הם רק אימצו את מה שכל דיאטן ידע לספר לכם, שמי שלועס את מזונו עשרים פעם בטרם בליעה, ישפר את העיכול ואת ניצולת מרכיבי המזון, וכבונוס גם יישאר רזה, שכן סף השובע שלנו מגיע לאחר עשרים דקות מרגע שהתחלנו לאכול. מרגע שהופעל סף השובע, קל לנו להפסיק לאכול ואולם עד לסף הזה אין לגוף שלנו ביקורת טובה על מידת הרעב שלו ועל כן אנו דוחסים כמות גדולה הרבה יותר מזו לה אנו זקוקים באמת. לעיסה ארוכה פותרת את העניין בקלות. פחות מזון עד סף השובע – נסו, זה עובד. האיטיים לקחו את ההמלצה הזו צעד אחד רחוק יותר והם מתעקשים ללעוס כל ביס גם חמישים פעם. אנחנו נוותר. אבל אם תרצו עוד טיפ קטן ויעיל לכל דיאטה שהיא, נסו לחיות לפי הכלל המנוגד לכל מה שלימדה אותנו אמא – לעולם לא מסיימים את הצלחת ומקפידים להותיר רבע מכמות האוכל שהעמסנו עליה. לאט לאט תלמדו להעמיס את הכמות המתאימה כך שתהיה מסנוכרנת עם תחושת השובע שלכם ותוכלו ללמוד להפסיק לאכול ברגע שהפסקתם להיות רעבים ולא ברגע שהצלחת התרוקנה כליל. שליטה עצמית, בסופו של דבר, היא כל הסיפור כולו.

LESS IS MORE


בשנת 2002 רעש עולם המדע עם פרסומו של מחקר שטען כי נמצא האנזים האחראי על אורך החיים. האינזים Rpd3 המחקר שנעשה על זבובי פירות החולקים מטען גנטי דומה לזה של יונקים, מצא כי זבובים שהונדסו גנטית להיות בעלי רמות נמוכות של האנזים, חיו כ-33 עד 50 אחוז יותר מזבובים רגילים. רמות האינזים הללו הן פונקציה של כמות המזון שאנו נדרשים לפרק. ככל שכמות המזון הנכנסת לגוף קטנה, קטנה גם רמת האינזים בגופנו. המחקר הראה כי דיאטה קפדנית העלתה את תוחלת החיים של זבובי הפירות ב-41 אחוזים. המחקר הזה הוליד שורת מחקרים נוספת, הפעם בחולדות וקופים, אשר ניתנו תחת דיאטה קפדנית. חיות אלו התגלה, הראו רמות אנרגיה גבוהות יותר מאלו של חבריהם ששמרו על דיאטה רגילה. חולדות שמזונן הופחת וקוצב חיו ב-30 אחוז יותר מחולדות שאכלו כרגיל. בעלי החיים שנשמרו על דיאטה קפדנית הראו תוצאות טובות באופן מובהק גם בכל הנוגע לרמת הזיכרון, חוזק השרירים, ואחוזי התחלואה במחלות לב וסרטן. עד כאן הכל טוב ויפה ואולם האם יחולו אותם הכללים גם על בני אדם? לשם כך יהיה עלינו להמתין לפחות 120 שנה להשלמת ניסוי אנושי, ואולם אם נאמין לרופאינו, הרי שאנשים רזים הם מטבעם בריאים יותר, ועל כך ישנם מחקרים רבים, מכאן שהמסקנה כי הם גם יחיו יותר שנים אינה בלתי הגיונית. אלא שיש מי שלקחו את המסקנה הזו צעד אחד הלאה – אנשי התנועה למען חיי נצח. זה מתחיל כמו פילוסופיה שכולנו היינו חותמים עליה בעולם מושלם – הקפדה על היגיינה אישית, הימנעות מסמים, אבל זה ממשיך להתנגדות לנטילת כל תרופה שהיא, בהיותה חומר כימי הזר לגוף, וממשיך אל תוך עולם של משטר תזונה שלא היה מבייש שום מחנה השמדה נאצי. מדובר באנשים שסופרים כל קלוריה. לא, הם אינם אנורקטים. הם כה מחושבים, שהם יודעים להעניק לגופם את הכמות המדויקת של קלוריות לו הוא זקוק ולא קלוריה אחת עודפת. הם גם מאמנים את גופם להסתפק בפחות ובכך מרחיבים את יכולתו לספוג רעב, ומבחינתם, לעורר אותו לחיות יותר. הרעב, מסתבר הא כוח חיות בלתי מבוטל. מי היה מאמין אילו יתרונות עצומים גלומים בקריירה של דוגמנית על ולא ידענו על כך. ואולם אנשי התנועה לחיי נצח אינם משועשעים מהיח"צ הבלתי אוהד שהם מקבלים מסביבתם. הם מקפידים להיפגש למפגשים ולעורר את התודעה לתורה שלהם, אותה ניתן אגב לרכוש באינטרנט במחיר של 195 דולר בלבד (howtoliveforever.net.www) בתום הספר תדעו גם אתם מהו המפתח לחיי נצח. ספרו לנו כשתגיעו לשם.

הטרנד הלוהט של החצימחוניים


ה- 'החצימחוניים', או במילים פשוטות יותר, אלו שהם גם צמחוניים וגם לא: איך זה עובד? פשוט מאוד. ישנם כאלו שבמשך כל ימות השבוע הם צמחוניים לכל דבר. מה זה צמחוניים, לא אוכלים בשר בעלי חיים וגם מקפידים שמה שהם כן אוכלים לא יתקרב לבשרי. אלא שאז מגיע סוף השבוע ושישו ושמחו הבשר מוצא מהמקפיא היישר אל...הגריל או הגז. כי על פי 'תורת' החצימחוניים, מה שאי אפשר לעשות באמצע השבוע מותר לעשות בסוף השבוע. או אז הם משלימים את מאזן הויטמינים בגוף עם כמויות בשר בלתי מבוטלות וביום ראשון חוזרים לחסות ושאר ירקות.
ישנם גם החצימחוניים שלא נוגעים בשום ארוחה בשרית עד שזה מגיע למשל לשניצל. חזה עוף, מקורו בתרנגולות, אבל להם זה לא ממש משנה. החצימחוניים האלו אינם צמחוניים מתוך האג'נדה העוסקת בצער בעלי חיים, הם פשוט אינם אוהבים את טעמו של הבשר...עד שזה מגיע לענייני שניצלים או אז הם שוכחים את צימחוניותם ונוגסים.
וישנם החצימחוניים, חובבי הדגים, שלא נוגעים בבשר עד ש...זה מגיע לבשר דג, או מאכלי ים, שהרי רכיכות אינן בשר. טבעונים להזכירכם לא יחטאו בכגון אלו ואף יבררו בין קטניות לגלעינים. כך או כך, גם אם מדובר בהפחתה מסוימת בכמות אכילת הבשר השבועית, החצימחוניים יספרו לכם שכן, הם תורמים לסביבה בדרך חיים זו שלהם כי איך שלא תסתכלו על זה הם הרי אוכלים פחות בשר. ועם זה קשה להתווכח. לפעמים חצי עבודה עדיפה על כלום.

תמונת כתבה


לבשל בריא


בישול ירוק הוא בישול בריא. כמה טיפים כיצד תעשו זאת נכון

מחבת מחפש משמעות


לא רק למקור המזון השפעה על סביבה. גם לכלים בהם אנו בוחרים לבשל משמעות לא מבוטלת. כך למשל ישנם כלי בישול עשויי מתכות, שמפרישים חומרים רעילים בזמן החימום כמו עופרת. המתכות הללו רעות לעולם בשלושה מובנים: ראשית הן מסבות נזק סביבתי, שכן כל כלי העשוי מחומרים לא טבעיים אינו מתכלה ומזהם את הסביבה, ואולם למעלה מכך, בעת ייצורם נפגעים גם העובדים העוסקים בייצורם ונחשפים לאורך שנים למתכות הרעילות שבחומרי הייצור. בסוף התהליך, נכנס הכלי הרעיל אל תנורי החימום שלנו בבית, ופוגע בנו הצרכנים. מחקר שנערך על ידי התאחדות התעשיינים בארה"ב בשנת 2001, מצא כי 90 אחוזים מכלי הבישול העשויים אלומיניום שנמכרו בארה"ב, צופו בטפלון המונע הדבקות מזון לכלי הבישול. אדי הטפלון הנפלטים בעת הבישול רעילים, ומורכבים מלפחות ארבעה כימיקלים שאינם מתכלים. בדיקות מצאו כי כימיקלים אלו נמצאו בריכוזים גבוהים מבעבר אצל בני אדם ומספר מחקרים מצאו קשר בין הימצאותם, לעלייה בסיכון למחלת האלצהיימר, אך מי שסבלו בעיקר מרעלנים אלו הם דווקא בעלי החיים שגרים לידינו. מחקרים הראו כי בסביבות בהם היה השימוש במוצרי אלומיניום וטפלון נרשמה עליה משמעותית בתמותת בעלי חיים, הרגישים להם יותר, ככלבים, חתולים וציפורים.
הבעיה בכלים שאינם מיוצרים מחומרים טבעיים היא בדרך כלל בכך שהם ממשיכים להיות פעילים במובן השלילי, ופולטים רעלים אל האוכל במצבי חום וקור, לעיתים משתמשים בגלזורות שעשויות מעופרת. המסוכנות לשימוש מאחר והעופרת עלולה להיות פעילה גם לאחר השריפה, במידה ואין איזון בינה לבין הקוורץ (מינרל נוסף שנמצא בחלק מהגלזורות) וכמו כן במהלך השריפה העופרת משתחררת בצורת גז והיא נצמדת לכלים הנוספים בתנור, בגופי החימום ובספירלות החימום וכך היא ממשיכה להיות פעילה גם בשריפות הבאות אחריה ופוגעת גם בכלים אחרים שאין עליהם את החומר באופן ישיר. כיום, ישנה אלטרנטיבה זולה, אסתטית ובריאה, להכנת מזון בריא, החל משלב הבישול ועד לאכילה עצמה – הקרמיקה. כלים קראמיים אינם מגיבים למזון, מיוצרים מחומרים טבעיים, בשריפות שונות ובעת הבישול אינם פולטים רעלנים למזון. ניתן לבשל בהם בטמפרטורות גבוהות ולאחסן בהם אוכל ללא טעם לוואי.
את הקרמיקה גילו לפני אלפי שנים אבותינו ששרפו את האדמה וגילו שהיא מתקשה. הקרמיקה עשויה מחמר שמקורו בחרסית שנוצרה מהתפרקות סלעים, אשר עובַּד ועבר תהליך שריפה בתנור והופך לקרמיקה המוכרת לנו. ככל שהשריפה היא בטמפרטורה גבוהה יותר, כך יהיה הכלי חזק ועמיד בפני נוזלים. לכלים מקרמיקה יתרונות רבים, החומר הנקבובי גורם לאפיה איטית ובריאה יותר, החרס שומר על חום לאורך זמן וכלי הקרמיקה עמידים בכל מצבי הצבירה. ישנם כיום סוגי קרמיקה המהונדסים באופנים שונים כך שיתאימו לבישול לאש ישירה, לאפיה וכמובן לאכילה.
ואולם לא רק קרמיקה היא חומר בטוח לשימוש במטבח, כך גם הנירוסטה, שרוב השפים מסכימים כי היא מחממת מזון בצורה נכונה וטובה יותר, בחלקה את החום בצורה שווה. אופציות אחרות הן כלים העשויים יציקת ברז, הניתנים לחימום לדרגות גבוהות פי כמה מאלו הנחשבות נעדרות סיכון בעבור משטחי הטפלון. על מנת לייצר כלי אלטרנטיבי לטפלון, שגם יכול להחשף לטמפרטורות גבוהות וגם לא יגרום למזון להדבק לכלי, הומצאו בשנים האחרונות כלי מתכת יצוקה, שכוסו באמייל פורצלן, כך הצליחו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת וכולנו הרווחנו.
אגב, חסידי הכלים הטבעיים טוענים כי בישול בהם הוא גם בריא יותר עבורנו, שכן מאכלים המבושלים בכלי קרמיקה מתבשלים מהפנים אל החוץ ובכך משמרים בתוכם לאורך זמן רב יותר את ערכיהם התזונתיים המתכלים בבישול רגיל.

כיצד נבדוק אם הגלזורה של כלי המטבח שלנו רעילה?
סחטו מיץ מלימון טרי, שימו בתוך הכלי שאתם רוצים לבדוק למשך לילה שלם. בבוקר שטפו את הכלי, ובדקו אם חל שינוי כל שהוא בגלזורה. אם לא חל שום שינוי, משמע שהגלזורה שלכם יציבה והחומרים בה אינם פעילים ואתם יכולים להיות שקטים. אם יש איזה שינוי, מוטב שלא תשתמשו בכלי לצורך אכילה.

טיפים לבישול בריא:


הבה נאדה
הדרך הבריאה ביותר לשמור על ערכו התזונתי של המזון היא אידוי ויעידו על כך מיליארד סינים - אידוי נחשב לבישול הנקי והבריא ביותר. לא הקפצה, לא בישול במיקרוגל, לא אפייה בתנור (שמפרק את המזון מערכיו התזונתיים). תהליך האידוי הוא הדרך העדינה ביותר לבשל ירקות ועוף ודגים, משום שהכול מבושל מעל המים ולא בתוכם (מה ששומר על מירב הערך התזונתי). האידוי הוא גם צורת בישול דיאטטית יחסית, מאחר שאין תוספת שומן בתהליך הבישול - וגם אין חימום־יתר של שמן, תהליך שמתברר כמאוד לא בריא. תהליך האידוי גם שומר על הטעם הטבעי של המזון, ואפילו מעצים אותו, וגם על צבעו, צורתו ומרקמו.
ישנם מגוון כלים כמו 'פרח' המתכת, כלי קרמיקה, מכשירי חשמל ואידוי בבמבוק שנחשב המומלץ ביותר: ה'סטימר' מבמבוק יוּצר במזרח הרחוק ומהווה אחד מכלי הבישול הפופולארי ביותר בארצות אלו. הכלי פשוט וזול, הוא מקנה ניחוח מקסים לכל מזון המאודה בו ואפשר להשיגו בחנויות לכלי בית רבות. כדי להוסיף טעם למזון המאודה, אפשר לאדות אותו על מצע של עשבי תיבול, בצל ירוק, פרוסות לימון ושום, תרד או מנגולד, או כדי למנוע הדבקה - עלי חסה.

עוטפים במעיל
טרנד אחר של הבישול האיטי מדבר על בישול בקופסה חמה (שתייצרו לבד) או אפילו במעיל דובון. לא מאמינים? קופסה חמה זו פשוט קופסה מבודדת שאפשר להכין מצידנית גדולה (ישנה) ושמיכת צמר צבאית. ניתן לבשל בבישול איטי כמעט כל מה שמבשלים בסיר - אורז, עדשים, תבשילים, שעועית, חומוס ועוד.. כשהעיקרון הוא לשים כ-20% פחות מים (לדוגמה 2 כוסות אורז ו-3 וחצי כוסות מים), להביא לרתיחה ולהניח את הסיר בתוך השמיכה, בתוך הצידנית ולסגור לגמרי ואז לחכות... המזון יתבשל בצורה מושלמת (בישול איטי בריא יותר), בחיים לא יישרף, ויישאר חם במהלך היום לכל הארוחות. אורז לוקח בערך שעתיים. אפשר לבדוק - אבל לא להשאיר פתוח יותר מדי זמן.
בפורום בישול טבעי נתקלתי במישהי שכתבה על החוויה המוצלחת שלה בבישול מרק בתוך מעיל דובון: "הרתחנו את המים עם הירקות (חתוכים גס מאוד) ביחד עם דוחן ואחרי ההרתחה הסיר עבר אחר כבוד לשולחן ונעטף במעיל דובון. זה עבד מ-ע-ו-ל-ה!! רעיון גדול לחיסכון באנרגית חימום".

אפייה בתנור
אפייה בתנור, במיוחד בחום בינוני (כ-180 מעלות צ.) או פחות, היא שיטה נהדרת לשמירה על ערכו התזונתי של המזון, אך כדאי לזכור שככל שאופים זמן ארוך יותר, המזון מאבד מערכו התזונתי.

הקפצה
כמעט כל ספר בישול מציע להקפיץ מזון בשמן שחומם על להבה גבוהה, לעיתים כמעט עד נקודת השריפה. הסיבה לכך היא שהמזון "נאטם" מהר בדרך זו, מקבל קרום חיצוני וסופג פחות שמן. לפי המומחים, הטמפרטורה הנכונה ביותר לחימום שמן היא עד 180 מעלות .מעבר לטמפרטורה זו השומן מתפרק לגורמים מסוכנים.

הגריל והמנגללהגיד לישראלי לא לנפנף זה כמו להגיד לשוויצרי לא לעשות סקי, אולם לצערנו, הגילויים מדווחים ששומן מן החי הנוטף על הגחלים משחרר חומרים מסרטנים כמו "בנזופירין" שנספגים בבשר. גם החלקים השרופים מסוכנים, וחומר הבעירה חשוד, בנוסף לכל התוספים המזעזעים שמוסיפים לבשר המעובד.
אז איך בכל זאת נוכל לעשות "על האש" ולהפחית את הנזק שבצלייה במנגל?
קודם כל עדיף תמיד לקנות בשר ודגים טריים ולא קפואים.
רצוי להוריד את כל החלקים השומניים שבבשר. לשטוף ולייבש את הבשר, העוף או הדגים לפני ששמים אותם על הגריל.
אין להפשיר בשר, עוף או דגים בטמפרטורת החדר, אלא רק במקרר.
אם המנגל מחוץ לבית, מעבירים את הבשר בצידנית עם קרחומים רב־פעמיים.
הפחמים: ניתן למצוא בשוק שני סוגים של פחמים אורגניים שלא פולטים סוגי עשן מסוכנים, ומודלקים על ידי חומר בעירה טבעי ולא הסוג הרעיל שאנו בדרך כלל משתמשים בו. סוג אחד הוא פחמים מיוחדים המיובאים מסין והשני עשוי מקוקוס.
אם משתמשים בפחמים רגילים, סדרו אותם בעיגול סביב הדפנות של המנגל אך לא בדיוק באמצע, כדי למנוע את טפטוף השומן ישירות עליהם. ככל שזמן הצלייה מתארך וחום הצלייה גבוה יותר, כך הצלייה פחות בריאה. לא רצוי להשתמש בנוזלי בעירה שעלולים להיספג במזון וגם לא במכסה למנגל, כדי להפחית את ספיגת העשן בבשר.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש