יהדות

מאת: או-מד מדיקל ● 31/8/2011 12:14 ● ערב ערב 2513
הרב דוד שנה מפקח כשרות עירוני
יהדות

פרשת שופטים תשע"א


על פי החשד זמרת מפורסמת פנתה לעבריינים על מנת שיוציאו כסף מהאמרגן שלה באמצעות איומים. האם אותה זמרת היא היחידה שנוהגת כך, כנראה שלא. במקום שבו קיימת אוזלת יד מוחלטת של שלטון החוק אנשים מרשים לעצמם להתפתות לכח הזרוע בבחינת "כל דאלים גבר" (מי שאלים יותר מנצח). מדוע הידרדרה החברה הישראלית עד כדי כך שעבריינים אשר די רק בהזכרת שמם בכדי שתעבור חלחלה בגופו של המאוים על ידם, הופכים להיות השופטים והמוציאים לפועל של הרבה מאוד אנשים? היכן המשטרה ובתי המשפט בכל הסיפור הזה, ומדוע הפרקליטות יודעת להיות גיבורה מאוד על נערות בנות 14 אשר הושמו במעצר קרוב לחודשיים בגלל שחסמו כבישים בזמן הגירוש מגוש קטיף, ואילו מול ברוני פשע נעשית הפרקליטות עיוורת חרשת ואילמת.

בילדותי גדלתי בשכונת מצוקה בבאר שבע, ובמו עיניי ראיתי כיצד השוטרים נטפלים לנרקומנים "גמורים" בעוד סוחרי הסמים הסתובבו בשכונה כמו ג'ון בריון ואף אחד לא נגע בהם.

בסוף פרשת שופטים מופיעה פרשת עגלה ערופה.

כאשר מוצאים אדם שנרצח באמצע הדרך, ולא יודעים מי רצח אותו צריכים להגיע שופטי העיר הקרובה למקום הרצח, לקחת עגלה צעירה שטרם המליטה ולערוף את ראשה סמוך לנחל הקרוב אל המקום בו נמצאה הגופה. עריפת העגלה נועדה לכפר לאנשי העיר על כך שאדם נרצח סמוך לעירם. שופטי העיר צריכים להתפלל ולומר לה' אנחנו לא אשמים ברצח, לא ראינו את הנרצח ואין אנו יודעים מי הוא הרוצח. דברי השופטים הפכו לביטוי בעברית "ידינו לא שפכו את הדם הזה". וכי היינו מעלים על דעתנו שהשופטים הם רוצחים, שופכי דמים? מדוע הם צריכים לומר - לא אנחנו רצחנו את ההרוג?

חז"ל מסבירים - בוודאי שהשופטים אינם רוצחים. אך אף על פי כן יש להם אחריות מקיפה וכללית על מצב הפשיעה בעיר שלהם. אם הם היו מטפלים בפושעים כמו שצריך, הייתה רתיעה מפני העונש והעבריינים לא היו רוצחים בקלות שכזאת - אם התבצע רצח סמוך לעירכם כנראה שזו אשמתכם. ועל-כך היו מתפללים הדיינים ואמרים לה', לא אשמתנו, אנחנו לא ראינו כלום. אם היינו יודעים בוודאי שהיינו עושים הכל על-מנת למנוע את הרצח. ואני שואל - האם השופטים בימינו עושים הכל על-מנת למנוע את מעשי העבריינות הרבים, האם לפושעים יש רתיעה כל שהיא משוטרים או מבתי משפט? בדיוק להפך. הפושעים הם השופטים, הם הבוררים, ואוי לו לאדם שלא יציית לפסק דינם. חייבים להפסיק זאת, ומהר. המצב כיום הוא מגוחך עד כדי כאב.

עבריין שייתפס ויובא לדין על סחיטה באיומים ישתחרר בתוך כמה שעות או ימים, במקרה הטוב הוא ישיג לעצמו עסקת טיעון עם עבודות שירות, ובמקרה היותר שכיח הוא ישוחרר מבלי להענש כלל. בין כך ובין כך לנסחטים לא תצמח ישועה מבית המשפט והם יצטרכו להמשיך לחיות בפחד תמידי או לברוח מהעיר שלהם.

במצב של כאוס שכזה לא יוכלו שופטי ישראל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. חייבים לטפל בעבריינים ביד ברזל, בלי פחד לחוקק חוקים דרקוניים נגד פושעים כבדים, מאסרים ממושכים החרמת כל רכושם ועוד כהנה וכהנה. כך ורק כך נוכל לחזור להיות חברה בריאה, שמחה ומשוחררת.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש