לא דיברנו עוד על אהבה

אהבה - מה אפשר עוד לומר שלא נאמר עדיין...
כמעט כולם עשו אותה (לפחות אלו שמעל גיל 18), אין אחד שלא הרגיש אותה או נכווה ממנה, סופרים גדולים כתבו עליה, משוררים הלחינו שירים בעבורה, אמנים מפורסמים קיבלו השראה ממנה, פסיכולוגים בכל העולם זכו בדוקטורט בזכותה, פסיכיאטרים יצאו נשכרים ממנה, אנשי השאנטי מחבקים אותה, אין ספור סדנאות מודעות נפתחו בגללה, תעשיית הקולנוע מגלגלת מיליונים על חשבונה ואחרי כל זה, עדיין ישנה התחושה שתמיד אפשר להמשיך לדסקס עליה ולהתעסק איתה כאילו אין מחר, כאילו לא היה אתמול...
רגש או מותג?
בקלות ניתן לקבוע שהאהבה היא המקור ליצרנות הכי רווחית בעולם, אבל האם זו הייתה כוונת היצרן כשברא אותה? האם הוא חזה מראש שבני האדם יצליחו למסחר גם את הערך המקודש היחידי שעוד נותר לנו במנהרת הזמן המסחררת בה אנו חיים?
לפיכך, לא ממש מפתיע שבעידן שלנו, במצב בו אנשים מאוהבים מעדיפים לשלוחsms או במקרה הטוב אי-מייל עם סמיילי, במקום מכתב אהבה מבושם עם פרחים, אפילו האהבה הפכה לפריט ממותג בעולם דיגיטאלי שמסתכם באיך לשווק אותה הכי טוב, כך שאם היא כבר פה אז לפחות שתהיה רווחית.

בימים רחוקים, הרבה לפני שהותקפנו בעשרות אתרי שידוכים באינטרנט, היו בנות ישראל הצנועות והחסודות, יוצאות בט"ו באב, בליל ירח מלא, לכרמים, כשהן לבושות בלבן, כדי לחפש לעצמן זיווג הולם. לכשמצאו אחד כזה מבין מלאי הגברברים הרווקים, הן היו רומזות לו ב'עדינות' לבוא אחריהן ויוצאות למרדף חיזורים משעשע בין השדות והכרמים.
כך השתרש ט"ו באב, במיטב המסורת והפך ליום הזיווגים האולטימטיבי, אותו מחשיבים המאמינים המקובלים, כיום שמביא סגולה ויכולות זיווג נעלות. בתלמוד אפילו נכתב שאין ימים טובים לישראל כט"ו באב.
בסיס ההצהרה הזו נובע מתוך הבנה רוחנית מעמיקה לפיה הנשמה, טרם ירידתה לעולם, הייתה במצב שלם אך עם הגעתה לעולם הזה היא מתפצלת לשניים. אלו הם שני מצבי הקיום שלנו- מצב אחד בו אנו פועלים כחצי (לא טוב היות האדם לבדו) והמצב השני- השלם, בו אנו פועלים כזוג משלים.
לפיכך, הזיווג בין הגבר לאישה נעשה למען גמר התיקון בעולם, מה שקורה הלכה למעשה באמצעות החתונה.

געגועים לאהבה של פעם

לצערנו, בעולם החדש כבר לא נזכה יותר לראות בנות טובים מרקדות בשמלות לבנות, בין כרמים מוריקים כי במקום שדות בנו לנו גורדי שחקים.
מאז, גם הפכו לנו את הקשר האישי והאינטימי בין אנשים לתקשורת המונים מסובסדת, כבר הספיקו להמיר לנו את התמימות האמיתית באשליה קולנועית ממוסחרת, כבר גנבו לנו את הפשטות לטובת התסבוך הטלנובלי, כבר הרעילו אותנו בסטטיסטיקות על אחוזים עולים וגוברים של גירושים ומערכות יחסים מקולקלות, כבר מצצו לנו את הדם ברבנות, כבר הרסו לנו את כל הפרפרים בבטן עם המחקרים המדעיים האחרונים שקובעים כי אהבה היא בסך הכל שינוי ביוכימי במוח שניתן להגיע אליו גם בדרכים מלאכותיות,
כבר שברו לנו את האמונה שזה יכול אי פעם להצליח, כבר הצליחו לשכנע אותנו שזה יותר cool לצאת מהארון מאשר להיות בזוגיות קונבנציונאלית, כבר פתחו בפנינו את בנק הזרע ובכך נטרלו את הקסם הגברי למפרע, כבר הוכיחו לנו קבל עם ועדה שבימינו כבר לא צריך שניים לטנגו.
ואם תחשבו על זה עוד קצת, תגיעו למסקנה המצערת, שבעצם כבר רמסו לנו כל חלקה טובה שעוד נותרה לנו משרידי האהבה שהייתה כאן פעם.

ומה אנו אמורים לעשות מול שיווק אגרסיבי שמוכר לנו את יום האהבה כחבילת השקעה מפנקת, כאילו הייתה חבילת ערוצים בסיסית באחת מרשתות הכבלים בטלוויזיה?
אם חשבתם שסיסמאות שיווק כמו: 'אהבה במבצע מפנק', 'רק היום, לרגל יום האהבה' ועוד מיני סלוגנים זולים בסגנון, הם אלה שיחזירו לנו את הערגה המיוחלת לאהבה, טעיתם בגדול!.
אהבה אחרי הכל, היא לא משהו שאפשר למכור, למתג, למסחר או אפילו לשכנע בקיומו. אהבה היא בדיוק הדבר שאינו תלוי בדבר אלא בעצמו בלבד.
אהבה אמיתית לא ניתן למצוא שם בחוץ, לא בכרזות פרסום, לא בחבילת ספא מפנקת ובטח לא באתרי האינטרנט השונים.
אהבה, היא ללא ספק מצרך נדיר מאוד בימינו ולא בגלל שהוא לא קיים אלא מפני שהוא נמצא עמוק בפנים, בדיוק במקום בו שכחנו להסתכל כבר הרבה זמן כי היינו עסוקים בלחפש אותו בחוץ!
שיהיה לכולנו יום אהבה שמח ואל תשכחו לחזור הביתה עם דובי, פרחים, חפיסת שוקולד או כל שאר הנמכרים...