כשמגיע אלי אדם לייעוץ, אני דואגת לכסות את כל תחומי חייו: פרנסה, זוגיות, משפחה, בריאות ובעצם כל מה שמאפיין אתו.
כשפגשתי אותה לראשונה ופרסתי את קלפיה, הייעוץ אכן ענה על כל התחומים, בעל, עבודה, ילדים הכול נראה די שגרתי. "חזרת כעת מחו"ל?”, שאלתי, "כן, עשיתי טיול שורשים, נסעתי עם אימי” היא קורנת לעברי באושר. אני טורפת את קלפיה שוב ושוב מביטה בה ופונה אליה די בספק, לו ישבתם איתי וראיתם אותה ואת חייה אני מבטיחה שגם בכם היה קם ספק. "חזרת עם אהבה בלתי שגרתית, קרה שם משהו שנוגד את תפיסתך, רומן סודי ואסור, איך הספקת לפתח רומן עצמתי כזה בפרק זמן כה קצר" חייכתי בשאלה לעברה.
פרץ בכי השיב לשאלתי והפתיע אותי "כשהגענו למחנות ההשמדה ללא כל הכנה מוקדמת התנפלנו האחד על השנייה, כל זמן שהיינו במלון ובטיולים הכול התנהל רגיל, הוא היה עם אביו ואני טיילתי עם אימי, בכלל לא חשבתי שיקרה לי כזה דבר. שלשה ימים אחרונים לא יכולנו להתנתק, תביני אני כבר סבתא, רימינו את ההורים שלנו בכדי להיות יחד כל שנייה”. "חזרת כעת למציאות" עצרתי את שתף דיבורה "אל תאבדי כעת כיוון, יש לך בעל טוב ומשפחה מצוינת. חווית אשליה, את יודעת, חוץ לארץ זה דבר אשלייתי, הקשר שנוצר לך עם הבחור היה חזק גם בעבורו. השכילי לא לקלקל את הזיכרון הזה בציפייה לעתיד משותף" סיכמתי. "אני יודעת, הוא טלפן אלי ושוחחנו על כך, אבל רחל תביני, אף פעם לא חוויתי כזו עצמה עם בעלי, הייתה לי התחושה שהוא מכיר אותי חיים שלמים". "יתכן שהוא אכן מכיר אותך הרבה מעבר לכך", השבתי, "אך מאחר ובגלגול הזה בחרתם להינשא לבני זוג אחרים, תנצרי אותו בזיכרונך ושובי למציאות הטובה של חייך ומשפחתך”. המלצתי.
השבוע היא טלפנה אלי במפתיע לאחר שלא שמעתי ממנה כשנתיים. "מה חדש?” שאלתי והיא השיבה, "חזרנו להיות בקשר לאחר שאימי נפטרה ואנו מדברים בטלפון, אנו ממש חברים טובים. אנחנו לא נפגשים אמנם אבל כשאנחנו בעבודה אנו נעזרים באינטרנט. זאת הברירה שבחרנו שנינו וזה עושה לנו טוב מבלי שזה יהווה איום על חיי הנישואים שלנו”.
לעתים אנו חיים פרקי זמן שלמים ללא מפגש ברמת הנשמה, אז כשנוצר מפגש עצמתי ברמת הנשמה למה יועילו המילים. שמחתי לשמוע שטוב לה ואיחלתי לה כל טוב. החיים הם כמו מים מתעמרים ומתנקזים.
